תרגומי סוטות (דרשות הבודהה)

מתוך

The Greater Discourse on the Lion’s Roar
Sutta 12

זה מה ששמעתי.
בהזדמנות אחת המבורך התגורר בואסלי, בחורש מחוץ לעיר לכיוון מערב.

אז, סונקתא בן לליצ'אביס (sunakkata, son of licchavis), זה מקרוב עזב את הדהרמה ושיטתה. (177) הוא אמר דברים אלה לפני האנשים שנקבצו בואסלי: "גוטמה המתבודד איננו על אנושי, איננו מיוחד בידע או חזון ראויים לקדושים (178)". גוטמה המתבודד מלמד את הדהרמה אך ורק בהתבסס על היסקים לוגיים, מתוך קו חקירה כפי שהוא מתגלה לו. כאשר הוא מלמד פלוני את הדהרמה, הדבר מוביל את פלוני, כאשר הוא מתרגל זאת, להרס מוחלט של סבל."

להמשך קריאה...

מתוך:סמיוטה ניקאיה 1.1
 

מי שמרסן את כעסו ברגע שעלה

כמו תרופה מדוייקת מתוזמנת היטב, אשר תפוגג מיד את ארס הנחש

אדם זה הניח לעולם הזה ולעולם שמעבר,

כמו נחש המשיל את עורו הבלוי

מי שמצליח לעקור מן השורש את החשק המיני

כפי שאדם נכנס לבריכה ועוקר את שתילי פרח הלוטוס,

להמשך קריאה...

      מתוך:

סוטה ניפטה.

1. שאלתו של אג'יטה

מהו הדבר, שאל אג'יטה, שמערפל את העולם? מדוע כל כך קשה לראות את העולם? מה מזהם את העולם? מה מאיים עליו?
זוהי הבורות שמערפלת, אמר הבודהא, חוסר אכפתיות ותאוותנות הופכים את העולם לבלתי נראה. רעב התשוקה מזהם את העולם, והמקור הגדול לפחד הוא כאב הסבל.
בכל כיוון, אמר אג'יטה, נהרות התשוקה זורמים. איך נבלום אותם, מה ימנע מהם להציף? מה יוכל לשמש לנו סכר?

 

להמשך קריאה...

תרגום מאת מאיר זוהר

      "חופן של עלים" הוא תרגום לעברית של לקט כתבים מהמסורת הבודהיסטית. זהו לקט מתורתם של הבודהא ותלמידיו, לפי התרגול ואורח החיים בכפר-שזיף (Plum Village), בהדרכתו של תיק נהאט האן (Thich Nhat Hanh). המתרגם, מאיר זוהר (Thich Chan Phap Minh), חי שש שנים בכפר-שזיף, שם הוסמך כנזיר בודהיסטי על-ידי תיק נהאט האן.

להמשך קריאה...

מתוך

סוטאניפטה 1

לפי התרגום לאנגלית של טיך נהאת האן

 

על המעוניין או המעוניינת בשלום ובשלווה לתרגל יושר, ענווה ויכולת לתקשר בדיבור אוהב.

הוא או היא ידעו איך לחיות בפשטות ובשמחה, ברגשות שלווים, ללא קנאה ובלי להיסחף ברגשות הרבים. הוא או היא לא יעשו דבר שלא יתקבל על ידי החכמים.
ועל זה הוא או היא מהרהרים:
שכולם יהיו מאושרים ובטוחים, ולִבם יתמלא בשמחה.

שכל היצורים החיים יחיו בבטחה ובשלום.

 

להמשך קריאה...

מתוך

The Repulsive and the Unrepulsive
V 144
In: Angutara Nikaya

בחורשת טיקנדקי ליד סקטה אמר המבורך:

נזירים, כדאי לכל נזיר
1. להשתדל מפעם לפעם למצוא סלידה בתוך מה שאיננו מעורר סלידה.
2. להשתדל מפעם לפעם למצוא את מה שאיננו מעורר סלידה בתוך מה שמעורר סלידה.
3. להשתדל מפעם לפעם למצוא סלידה במה שאיננו מעורר סלידה, כמו גם במה שמעורר סלידה.
4. להשתדל מפעם לפעם למצוא את מה שאיננו מעורר סלידה במה שאיננו מעורר סלידה כמו גם במה שמעורר סלידה.
5. לדחות מעליו באותה מידה את המעורר סלידה ואת שאיננו מעורר סלידה ולהישאר שווה נפש, מודע ובהיר-הבנה.

להמשך קריאה...

from

Anguttara Nikaya VII.49
Dana Sutta Giving

 
This discourse discusses the motivations one might have for being generous, and rates in ascending order the results that different motivations can lead to. The Commentary notes that the highest motivation, untainted by lower motivations and leading to non-returning, requires a certain level of mastery in concentration and insight in order to be one's genuine motivation for giving.

 

 

להמשך קריאה...

מתוך:    

מגְ'הימה ניקָאיַה

sabbàsavà  MN16        
  
כך שמעתי, בזמן מסוים שהה המבוֹרך בחורשת גֶ'טָה, בפארק של אָנַאטְהַפּינְדיקָה בסַאוַטִי . שם, פנה המבורך אל הנזירים, ’נזירים‘!
’כן מורנו‘ ענו הנזירים. אז אמר המבורך:
’נזירים‘, אני אלמדכם את הדרך להפסקת כל המצבים המכְתימים את התודעה והגורמים לסבל[ (àsava) . אני אדבר, אז הקשיבו לזאת ושימו לב היטב.
’כן מורנו‘, הסכימו הנזירים לדבריו של המבוֹרך.

 

 

להמשך קריאה...

        מתוך:

The Karaniya Metta Sutta

- Hymn of Universal Love

In The Sutta-Nipata

השואף לקדם את טובתו
ולטעום את טעמה של הנירוונה
בכנות ובקומה זקופה
להיות עדין בדיבורו, רך, וחופשי מגאווה.

מסתפק במועט, עליו להיות אדם שקל לתמוך בו
איננו עסוק יתר על המידה, חי חיים פשוטים
חושיו רגועים, נבון וזהיר
איננו עז מצח ואיננו נאחז בתאוותנות.

 
להמשך קריאה...

מתוך

Mahasaropama sutta 29
The greater discourse on the simile of the heartwood

כך שמעתי. בהזדמנות אחת המבורך התגורר ברג'גהא על פסגת הר וולטור, היה זה זמן קצר לאחר שדוודטה עזב. (346) אז, בהתייחס לדוודטה המבורך פנה אל הביקהוס בדברים:

"ביקהוס! אדם צועד קדימה מתוך אמון מביתו לחיי נוודות מתוך מחשבה זו: 'אני קורבן ללידה, להזדקנות ומוות, לצער, לקינה, לאבל ולייאוש; אני קורבן לסבל; אני עבד לסבל. חייבת להימצא דרך לסיים את כל הסבל הזה'. כך הוא צועד קדימה, ומשיג הישגים, כבוד ותהילה. הוא מרוצה מהישגיו, ומן הכבוד והתהילה, ומשאלתו מתמלאת. בשל כך הוא מהלל את עצמו וממעיט בערכם של אחרים: 'לי יש הישגים, כבוד ותהילה, ואילו הנזירים האחרים אינם ידועים ואינם בעלי חשיבות.'. ההישגים, הכבוד והתהילה מרעילים אותו. הוא מפתח רשלנות, הופך רשלן וחי בסבל.

 

 

להמשך קריאה...

עמודים