בספרות קיימים מאות ואלפים של מאמרים מדעיים שבהם הוכח כי לצמחים יש פעילות כימית ורפואית. בשיטות מתקדמות אפשר למדוד את כמויות המרכיב או המרכיבים הפעילים של צמח ולקבוע לפיהן את מינון החומרים הפעילים בתרופות הצמחיות.
לפיכך תמציות צמחים אינן עוד בגדר "תמהיל" שתכולתו אינה ברורה. כיום כבר קיימים הידע וההבנה על אופן הטיפול בצמחים ומתי מומלץ להשתמש בהם בשילוב תרופות "קונבנציונליות" או במקומן.
הצמחים הם הבסיס לתרופות של ימינו, אלא שהן מכילות רק חומר פעיל אחד.
עולה השאלה: מדוע צמחים, אם אפשר לטפל באמצעות המרכיב הפעיל המופק מהם?
מה מכילים הצמחים?
שלא כתרופות "קונבנציונליות" המכילות בדרך כלל מרכיב פעיל מוגדר, צמחים מכילים יותר ממרכיב פעיל אחד בכמויות קטנות. לכן פעילות הצמחים היא בדרך כלל מתונה יותר, אטית יותר, מגוונת יותר ולרוב - בטוחה יותר מתרופות קונבנציונליות.
"כדורי הקסם" ("Magic Bullets") של הפרמקולוגיה המודרנית פוגעים באיברי מטרה מסומנים מראש ומתקנים ליקויים קיימים; לא כן צמחים - פעילותם מפוזרת על פני קשת רחבה יותר והיא בדרך כלל מעודדת פעילות גוף תקינה.
לדוגמה שום: במהלך ההיסטוריה הוא נודע כצמח נוגד דלקת. בעבודות מחקר שנעשו בשנים האחרונות, הוכחה פעילותו זו ובודד החומר הפעיל אליצין (Allicin).
כמות האליצין בשום איננה גדולה ולכן אם הדלקת חדה לא נוכל להסתפק בו. עם זה כהגנה לטווח ארוך ובמצבי מחלה קלים, טיפול בשום עשוי להועיל.
לשום פעילות גם במערכת הדם: הוא יעיל בהפחתת לחץ דם, בהורדת רמות שומנים וכולסטרול ואף מסייע בדילול הדם.
זוהי דוגמה לפעילות רכה ובטוחה של צמח אחד בכמה מערכות בגוף.
קיימים צמחים שפעילותם עדינה, בייחוד בהשוואתה עם תרופות קונבנציונליות. גם שכך, הפעילות קיימת ויעילה. צמח הקמומיל, לדוגמה, הוא אחד הצמחים העדינים ביותר. עם זה בכמות מתאימה, הצמח עשוי להרגיע ואף להקל כאבי וסת.
מרבית הצמחים הנמכרים בלי מרשם בבתי טבע ובבתי מרקחת הם עדינים ובטוחים. בתמציות הצמחים הנמכרות היום, בדרך כלל מסומן ריכוז אחד המרכיבים העיקריים ולפיו מכיילים את התמצית.
חלק מהצמחים מוכר לנו כמזון (ראה כתבה בגיליון זה), לדוגמה: זנגביל, מנטה, נענע, קורנית, חילבה ושומר, ופעילותם ניכרת גם באכילה. עובדה זו מדגישה את פעילותו של המטבח כ"בית מרקחת" ואת חשיבותו בבריאותנו היום-יומית.
תכונות הריפוי של הצמחים יבואו לידי ביטוי כבר בכמויות צריכה רגילות, אלא שכדי להפיק מהם את מרב התועלת יש לצרוך כמות מרוכזת על פי ההמלצות הקיימות.
יתרון נוסף לצמחים, והוא יכולתם לטפל במגוון בעיות רחב - לעתים אלה בעיות שאין ביד הרפואה הקונבנציונלית לפתרן עקב העובדה שהאבחנה איננה חד-משמעית, דבר שמקשה על הרופא להתאים טיפול.
דוגמאות: הצמח ג'ינסנג עשוי להיות לעזר במצבים של חולשה ועייפות; אכינצאה עשויה לשפר את מצב התנגודת ומערכת החיסון; זרעי גדילן מצוי (milk thistle) מועילים לפעילות הכבד, מסייעים בסילוק רעלנים ועשויים לשפר תפקודי כבד לקויים; צמח שיח אברהם הגדל בגינות רבות מועיל להסדרת מחזור הווסת ולתפקוד המערכת ההורמונלית הנשית; דרדר הנגב יעיל בזירוז תהליכי עיכול; צמח הסמבוק עשוי לזרז החלמה מזיהומים נגיפיים (ויראלים) והרשימה עוד רבה.
יש שטיפול תרופתי "קונבנציונלי" אינו מספק, בעיקר בשל תפישת פעולת התכשירים התרופתיים הממוקדת.
ואילו הגישה הטיפולית בצמחים רחבה יותר: הטיפול בתופעות עור כמו גרב (אקזמה), לדוגמה, נחלק לשניים: טיפול פנימי - בליעת צמחים כמו תלתן לבן; וטיפול מקומי חיצוני בצמחים כמו חוטמית, שתפקידם לטפל בדלקת המקומית ובגרד.
יישום שיטות הטיפול בצמחים שוב נעשה נפוץ כפי שהיה לאורך הדורות בהיסטוריה. ניתן להיעזר בהם ובכוחם לתת פתרון במקומות שהרופא ו/או המטופל אינם ששים למהר ולרשום תרופות "קונבנציונליות" או במצבים רבים שאינם חמורים והסיכון הקיים מהשפעות הלוואי של התרופות גדול מתועלתן. במצבים מסוימים אפשר לשלב טיפול בצמחים בטיפול תרופתי, לעתים להקלת השפעות הלוואי של התרופות.
חשוב לדעת שלא לכל הצמחים יש פעילות חיובית ורכה כפי שתואר לעיל. קיימים צמחים פעילים מאוד ובנטילה לא נכונה הם עשויים בהחלט להסב נזק. צמחים אלה, כמו הדבקון הלבן (Misteltoe) והלענה (Artemisia) שפעילותם מוכרת, לא ניתן לקנותם בבתי טבע או בבתי מרקחת, אלא לפי מרשם רופא או מומחה מוכר לצמחי מרפא. ויש צמחים שאסורים לגמרי בשימוש, אלא בהוריות מיוחדות.
הצלחת הטיפול בצמחי מרפא מותנית אפוא בידע על איך, במה ומתי לנטלם. אם נשכיל לנצלם, נרוויח טיפול נוח שעשוי לטפח, לשמר ולחזק את בריאותנו ולסייע לנו להתמודד טוב יותר עם מצבים שכיחים.