מאמץ נכון מאת: ג'וזף גולדשטין

תרגום: 
ורד כספי

שלושת השלבים האחרונים בדרך הנאצלת כפולת השמונה הם מאמץ נכון, תשומת לב נכונה וריכוז נכון. יחד, שלושת השלבים הללו מכונים "סמאדהי", כלומר "החלק של הריכוז" בדרך. למרות שהחוכמה היא שחודרת דרך התעתוע והבורות, להב החוכמה מושחז ומתחדד היטב על ידי שלושת הגורמים התומכים הללו.

מאמץ נכון

חשוב שנבין את המאמץ הנכון, השלב השישי בדרך, בהקשר של התעוררות. הגורם המנטלי העומד בבסיס המאמץ הוא וִירִיָה, או אנרגיה, והוא אחד מגורמי ההארה. אבל כפי שכולנו יודעים, ניתן להשתמש באנרגיה לכל מיני מטרות, מועילות ומזיקות כאחד. ואפילו כשאנו משתמשים באנרגיה שלנו למען מטרות מועילות, האם אנו עושים זאת פשוט לשם צבירת קרמה טובה ואושר גשמי, או שהדבר קשור להשקפה הנכונה אשר משחררת את התודעה?

מניעת הופעת מזהמי התודעה הרדומים

הבודהה הסביר מאמץ נכון כשימוש באנרגיה למען ארבעה מאמצים חשובים. הראשון הוא למנוע את ההופעה של מצבי joseph goldsteinתודעה מזיקים שעדיין לא הופיעו. היבט זה של מאמץ נכון מצביע על הבנה יסודית של אופן פעילות התודעה. בסוטרות, התיאור הפרגמטי ביותר של ניבאנה הוא זה של התודעה החופשיה מהזיהומים של תאווה, שנאה ובורות. כולנו התנסינו ברגעי תודעה מיטיבים רבים בהם הזיהומים הללו לא נכחו בתודעה, אך לעתים קרובות, כשהתנאים השתנו, גורמי תודעה מזיקים חזרו והופיעו בתודעתנו. זוהי הפעולה של מה שנהוג לכנות "מזהמי תודעה רדומים", דהיינו מצבי תודעה שאינם נוכחים באותו הרגע אבל יש להם הפוטנציאל להופיע בכל פעם שמתקיימים התנאים המעודדים את הופעתם.

כבר הבנה זו יכולה להשרות בנו הרגשה של דחיפות רוחנית. כאשר אנו מנהלים חיים שהם בבסיסם טובים ומיטיבים, קל להיתפס לשביעות רצון עצמית לגבי הנסיבות הנוכחיות של חיינו. אבל גם בתנאים המסייעים הללו, עדיין ישנם רגעים רבים בהם עולים בנו תאווה, שנאה או תעתוע. אנו רואים משהו יפה ורוצים אותו; תודעתנו נמשכת אליו. או שאנו רואים מישהו עושה דבר מה שאיננו אוהבים, ובבת אחת התודעה מתמלאת בשיפוטיות ודחייה. או שאנו עייפים, והתודעה נעשית קהה ושוקעת לתוך תעתוע. לכן, המאמץ הראשון מבין ארבעת המאמצים החשובים הוא זיהוי הכוח המתמשך של הזיהומיםהרדומים הללו, ההבנה של הנסיבות שגורמות להם להופיע, ומניעת הופעתם והשתלטותם על התודעה.
במסורת הטיבטית, אחד התרגולים החזקים ומשני התודעה הוא להגות בכך שהחיים כה יקרי ערך. הם יקרי ערך כי עכשיו ניתנה לנו ההזדמנות להחליש ובסופו של דבר לעקור מן השורש את מזהמי התודעה הרדומים הללו, שהיו איתנו כל חיינו.

כיצד אם כן נתרגל היבט ראשון זה של מאמץ נכון? השלבים הקודמים בדרך, דיבור נכון, פעולה נכונה ואורח חיים נכון מספקים את הבסיס, דרך התנזרות מפעילויות מזיקות. בשלב הבא אנו צריכים לתרגל קשב חכם למושאי החוויה השונים המופיעים דרך החושים. אם הקשב שלנו אגבי, אדיש ולא-חכם, אנו פשוט צונחים אל ההרגלים הישנים של תגובתיות. עבורי, אחת האמירות הרדיקליות, מרחיקות הלכת והמאתגרות ביותר של הבודהה היא האמירה שכל עוד יש היאחזות למה שנעים ודחייה ממה שלא נעים, השחרור אינו אפשרי. אין ספק שדרוש לנו קשב חכם ומתמשך כדי להחליש את ההרגלים המותנים המושרשים כל כך בתודעה.

נטישת מצבים מזיקים שכבר הופיעו

המאמץ החשוב השני הוא לנטוש את אותם מצבי תודעה מזיקים שכבר הופיעו. דנו קודם בהרחבה בדרכים הרבות לטיפול בחמשת המכשולים. מתחילים תמיד עם תשומת לב למכשולים; אם אנחנו אפילו לא מודעים לנוכחותם, איך נוכל לנטוש אותם? לפעמים תשומת הלב עצמה היא כבר מספיקה. אנו רואים את המצבים המזיקים, וכפי שנהוג לומר בבודהיזם הטיבטי, הם "משחררים את עצמם".

בספרו "מסע להארה" כותב דילגו קיינטסה רינפושה: "כעת הצלילות הטבעית של תודעתכם מעורפלת על ידי אשליות מתעתעות, אבל ברגע שהערפול יימוג, תתחילו לגלות את הקרינה הזוהרת של המודעות, עד שתגיעו לנקודה שבה, בדיוק כפי שקו הנחרט במים נעלם ברגע שהוא נוצר, מחשבותיכם משוחררות ברגע שהן מופיעות".
אבל קורה שהמכשולים נעשים עקשניים, ואנו נזקקים לאסטרטגיות נוספות בכדי לנטוש אותם. באחת הסוטרות, הבודהה מתאר חמש שיטות לסלק מחשבות מטרידות ומצבי תודעה מזיקים. השיטה הראשונה היא להשתמש במחשבה ההפוכה, כנוגדן. למשל, אם מופיעה מחשבה זדונית, אנו יכולים למקד את התודעה באהבה מיטיבה (מֶטה). אם ישנו חוסר שקט, ניתן להרגיע את התודעה על ידי הרגעת הנשימה. אם ישנה קנאה חזקה, אנו יכולים להפנות את התודעה לתחושות של מוּדיטָה, שמחה אמפאטית. כל התרופות הללו נובעות מהבנה שיש לנו שלט רחוק פנימי המסוגל להחליף ערוצים.

השיטה השניה להסיר מצבי תודעה מזיקים שכבר הופיעו היא דרך הגורמים המנטליים של הִירִי ואָטָאפָּה, אותם ניתן לתרגם כ"כבוד עצמי" ו"כבוד לאדם החכם". גורמים מיטיבים אלה של התודעה מביאים לתחושה מרוממת של מצפון ואחריות. אם נהגה באופן שבו האדם החכם רואה מצב תודעה או פעילות מזיקים, הדבר עשוי לסייע לנו מאד במאמץ לנטוש את מה שמזיק; מסיבה זו, הגורמים המנטליים הללו מכונים "שומרי העולם". חשוב לשים לב שסקירת פעולותינו תיעשה ממקום של הבנה חכמה ולא פשוט תזין את הדפוסים של שיפוט עצמי או אשמה. אם משתמשים בהן בחוכמה, הירי ואטאפה יכולות להעיר אותנו מאחיזתה של החשיבה המתעתעת.

השיטה השלישית לסלק מצבי תודעה מזיקים שכבר הופיעו היא הסטה מכוונת של תשומת הלב. אם אנו כבר אבודים בתוך הביצה הטובענית של המכשולים, אנו יכולים להסיט באופן מכוון את הקשב שלנו לאובייקט אחר. הערך של אסטרטגיית הסטת תשומת הלב נבדקה במספר מחקרים, ביניהם ניסוי "המרשמלו" המפורסם, שנערך בשנת 1972 על ידי הפסיכולוג וולטר מיטשל באוניברסיטת סטנפורד, בנושא של דחיית סיפוקים. מיטשל הניח לפני ילדים מגש עם סוכריות מרשמלו, עוגיות וממתקים אחרים; הוא אמר להם שהם יכולים לקחת ממתק אחד ולאכול אותו מיד, או לחכות כמה דקות בזמן שהוא ייצא מהחדר, ואז כשיחזור יוכלו לקבל שני ממתקים. החוקרים צילמו את התגובות של ילדים שונים לאתגר. חלקם אכלו מיד את הממתק הראשון. אחרים ניסו אסטרטגיות שונות לעזור לעצמם לדחות את הסיפוק. יונה לרר, במאמר שכתב ב"ניו יורקר" בשם "אל תעשה זאת! הסוד של שליטה עצמית", תאר מה שקרה:
הקטעים שצולמו בניסויים הללו, אשר התנהלו במשך מספר שנים, הם נוקבים ממש. הילדים נאבקו לדחות את הסיפוק רק עוד קצת. חלקם כיסו את עיניהם בידיהם או הסתובבו כך שלא יוכלו לראות את המגש. אחרים התחילו לבעוט בשולחן, או משכו לעצמם בשיער, או היכו במרשמלו כאילו היה בובת פרווה קטנה. ילד אחד, עם שביל מדוייק בשיער, הסתכל בזהירות סביב סביב כדי לוודא שאף אחד לא יכול לראות אותו. אז הרים עוגיית אוראו, סובב אותה בעדינות, ליקק את מילוי הקרם הלבן, והחזיר את העוגיה למגש כשמבט שבע רצון על פניו.

החוקרים מצאו שאותם הילדים שהיו מסוגלים להסיט את הקשב שלהם למשהו אחר מאשר הממתקים, יכלו לעמוד בפני הפיתוי המיידי ולחכות לתגמול המשתלם יותר (במקרה זה, ממתק נוסף). אנו יכולים להשתמש באסטרטגיה הזאת בדיוק כדי להרפות מן המכשולים השונים וממצבי התודעה המזיקים: אנו יכולים להסיט את הקשב שלנו לאובייקט אחר עד שמצבי התודעה הללו ייחלשו ויעלמו.

השיטה הרביעית לסילוק מחשבות מטרידות היא בדיוק ההיפך: להסתכל עליהן ישירות, לחקור את מקורן ואת אחיזתן בתודעה. כאן עלינו להיות מעט יותר עסוקים בזיהוי המחשבות והרגשות המצויים בבסיס המצבים המזיקים, או הקשורים איתם; למשל, לעתים קרובות בבסיס הכעס נמצא פחד, ובבסיס התשוקה עשוי להמצא שעמום.

בשיטה החמישית, כאשר כל השיטות הקודמות נכשלו, הבודהה מציע לדכא בכוח את המחשבות המזיקות. אחת הדרכים לעשות זאת היא לדמיין את עצמנו יורים במחשבות ברגע שהן מופיעות, בדיוק כפי שיורים במטרות בדוכן קליעה-למטרה בלונה פארק. עבורי שיטה זו יעילה במיוחד עם מחשבות מזיקות שחוזרות שוב ושוב, שכבר פגשתי בהן כל כך הרבה פעמים, עד שברור שאין כאן עניין של הכחשה או של דיכוי רגשות. זוהי גישה שאין בה רחמים, אך יש בה מידה של חוש הומור. אני קורא לשיטה הזו "דהרמת הקאובוי".

כל הלימודים הללו מזכירים לנו שמדיטציה היא אמנות. בשלב הזה של הדרך, שלב המאמץ הנכון, איננו פשוט עוקבים אחר טכניקה אחת או חושבים שיש רק גישה נכונה אחת. אלא אנו מבינים את התודעה כהתרחשות הדדית של איכויות מנטליות מגוונות, התרחשות שהיא מלאת חיים, נמרצת ומשתנה תדיר. אם יש לנו מחוייבות עזה להארה, אנו נחקור, נתנסה ונבחן דרכים שונות לנטוש את כל מה שאינו מיומן. הבודהה היה הפרגמטיסט האולטימטיבי. הוא לא לימד דוֹגמָה, אלא הורה לנו כיצד להשתמש באמצעים מיומנים, ולהבין מה עובד.

העלאת מצבים מיטיבים שעדיין לא הופיעו

המאמץ החשוב השלישי הוא להעלות מצבי תודעה מיטיבים שעדיין לא הופיעו. יש דרכים רבות לסווג את מצבי התודעה המיטיבים הללו, אבל אולי נוכל להבין אותם בצורה התמציתית ביותר כשבעת גורמי ההתעוררות[1]. בדרך הנאצלת כפולת השמונה, אומר בְּהיקוּ בּוֹדהי:

שבעת המצבים מקובצים יחד כ"גורמי הארה" גם כיוון שהם מובילים להארה וגם כיוון שהם מהווים את ההארה. בשלבים המוקדמים של הדרך הם מכינים את הדרך להגשמה הגדולה; בסוף הם נשארים כמרכיבים שלה. החוויה של ההארה, הבנה מושלמת ושלמה, היא בסך הכל אותם שבעה גורמים העובדים יחד בהרמוניה לשבירת כל האזיקים ולהשגת שחרור סופי מן הצער.

שמירה וחיזוק של המצבים המיטיבים שכבר הופיעו

המאמץ החשוב הרביעי והאחרון הוא לשמר ולחזק את אותם מצבים מיטיבים שכבר הופיעו. זהו המאמץ להזין ולתמוך במה שהאבהידהרמה מכנה "הגורמים המנטליים היפים". לעתים כה קרובות אנו מתמקדים בחסרונות ובשגיאות שלנו, ומתעלמים מהמצבים המיטיבים הרבים שמופיעים בתודעתנו במהלך היום.

בימי הראשונים בהודו היתה לי חוויה מעניינת הקשורה בכך. באותו הזמן שהינו, חבורה קטנה של מערביים, במנזר "בּוּרְמֶז ויהארה" בבּוֹדְגאיה. ערב אחד כשישבנו יחד, אחת הנשים אמרה שהיא כתבה שיר על הקבוצה שלנו. המחשבה הראשונה שחלפה בראשי היתה שאותה אישה ודאי כתבה קטע הומוריסטי ונשכני, המלגלג בעדינות על חולשותינו השונות. אך למרבה ההפתעה, ההיפך הגמור קרה. היא כתבה שיר בחרוזים אודות כל מה שהיא ראתה כאיכויות הטובות שלנו, ועל הערב כולו השתררה הרגשה נהדרת של מֶטָה.

תרגול מומלץ מאד הוא להיזכר בגורמי ההארה, או בכל אחד מהמצבים המיטיבים האחרים, להכיר אותם ולהתיידד איתם. בדרך זו אנו יכולים לזהות אותם כאשר הם מופיעים ולטפח את צמיחתם. כשאנו מזהים את אותם גורמי תודעה יפים בתוכנו, הדבר מחזק את בטחוננו ונותן לנו השראה לעשות עוד ועוד מאמץ נכון. תרגול זה שם אותנו בצורה חלקה על הדרך להארה.

יש כאן חדשות טובות. בספרו "מצויינים: ממה עשויה הצלחה", מלקולם גלדוול מציין מחקרים רבים המראים שמומחיות בכל דיסציפלינה שהיא תלויה פחות בכישרון וגאונות פנימיים, ויותר במספר השעות המוקדשות לתירגול. איננו צריכים להיות גאונים רוחניים; אנו פשוט צריכים להקדיש לכך זמן.

תרגום: ורד כספי

מקור: 'MINDFULNESS A Practical Guide to Awakening'

© Sounds True.Translated and published with permission from the publisher

 

פורסם במסגרת פעם בשבוע - פרויקט של בודהיזם בישראל

 


[1] שבעת גורמי ההתעוררות הנם: תשומת לב, חקירת התופעות, אנרגיה, התלהבות, שלווה, ריכוז והשתוות הנפש (ו.כ.)

 

תגיות: 
מאמץ נכון