לרפא את הגוף
כאשר מתחילים לתרגל מדיטציה, התרגול כולל לעיתים קרובות טכניקות לפיתוח מודעות לגופנו. יש לכך חשיבות מיוחדת בתרבות כמו שלנו, אשר הזניחה את הממד הפיזי והאינסטינקטיבי של החיים. הסופר ג'יימס ג'ויס כתב על אחת הדמויות שלו: "מר דאפי חי במרחק קצר מגופו". כך חיים גם רבים מאיתנו. במדיטציה יש לנו אפשרות להאט ולשבת בשקט, תוך שאנו באמת שוהים עם כל דבר שעולה ומופיע. בעזרת המודעות, נוכל לטפח יכולת להיפתח אל החוויות הגופניות בלא להיאבק בהן, וממש לחיות בגופנו. כאשר אנו במודעות כזו, ביכולתנו לחוש בבהירות רבה יותר את העונג ואת הכאב שבגוף. מכיוון שההרגל הטבוע בנו הוא להימנע מכאב ולהימלט מפניו, למעשה איננו יודעים עליו הרבה. כדי לרפא את הגוף עלינו לחקור מהו כאב. כאשר אנו מעניקים תשומת לב מעמיקה לכאבינו הפיזיים, נוכל להבחין במספר סוגים. נוכל לראות שלפעמים הכאב מופיע כשאנו מנסים להסתדר בתוך תנוחת ישיבה לא נוחה. במקרים אחרים, הכאב יופיע כדי לאותת לנו שאנו חולים או סובלים מבעיה של ממש. כאבים אלה הם קול הקורא לנו לתגובה ישירה ולנקיטת פעולה לצורך ריפוי.
אלא שברוב המקרים, הכאבים בהם אנו מבחינים תוך כדי הפניית תשומת לב מדיטטיבית, אינם אותות לבעיות בריאותיות. אלו הם הביטויים הגופניים הכואבים להיאחזויות וכיווצים בממד הרגשי, הפסיכולוגי והרוחני. רייך כינה כאבים אלה "השריון השרירי" שלנו, אותם אזורים בגופנו שהקשחנו שוב ושוב במצבים כואבים על מנת לגונן על עצמנו מפני הקשיים הבלתי נמנעים של החיים. גם אדם בריא המתיישב למדיטציה בתנוחה נוחה יחסית וודאי יתוודע לכאבים בתוך גופו או גופה. כאשר אנו יושבים בלא תזוזה, כתפינו, גבנו, לסתותינו או צווארנו עלולים לכאוב. פקעות שהצטברו במארג של גופנו, אשר לא הבחנו בהן עד כה, מתחילות להתגלות בפנינו ככל שאנו נפתחים. בשעה שאנו מתוודעים אל הכאב המוחזק במקומות אלה, ייתכן שיופיעו גם רגשות, זיכרונות, או תמונות הנוגעות לאותם אזורי מתח.
בהדרגה, אנו כוללים במעגל ההתוודעות שלנו את כל אשר היה חבוי ומוזנח עד כה, ובמקביל גם גופנו נרפא. חלק מאמנות המדיטציה היא פיתוח היכולת לעבוד עם אותן היפתחויות. ביכולתנו ללמוד להעניק תשומת לב פתוחה ומכבדת לתחושות מהן מורכבת החוויה הגופנית שלנו. בתהליך הזה, עלינו להתאמן בפיתוח תשומת לב תחושתית למתרחש בגוף. נוכל לכוון את תשומת לבנו כדי להבחין בתבניות שונות של נשימה, בתנוחת הגוף, הגב, החזה, הבטן, האגן. בכל אותם אזורים נוכל לחוש בעדינות בתנועה החופשית של אנרגיה או בכיווץ ובהחזקה המונעים זאת...
לרפא את הלב
בדיוק כמו שאנו פותחים את הגוף ומרפאים אותו דרך חישת מקצביו והענקת תשומת לב עמוקה ומיטיבה, כך ביכולתנו לפתוח ולרפא ממדים אחרים של הווייתנו. הלב והרגשות עוברים תהליך ריפוי דומה, בעזרת תשומת לבנו המוענקת לקצבם, לטבעם וצרכיהם. לעיתים קרובות פתיחת הלב מתחילה במפגש עם מאגר לא נודע של צער שנצבר במשך חיים שלמים, הכולל את הצער האישי שלנו וגם צער כללי של מלחמות, רעב, זקנה, מחלות ומוות. לעיתים נחווה את הצער בגופנו, ככיווצים וחסימות סביב הלב, אולם ברוב במקרים נחווה את פגיעותינו העמוקות, זכרון של נטישה, את הכאב שלנו – כדמעות שעדיין לא הזלנו. הבודהיסטים מתארים זאת כאוקיינוס של דמעות אדם, גדול יותר מארבעת האוקיינוסים.
כאשר אנו מפתחים תשומת לב מדיטטיבית, הלב מאפשר לעצמו להירפא באופן טבעי. הצער אותו נשאנו עימנו זמן כה רב, מכאבים או מציפיות ותקוות שלא התממשו, הצער הזה עולה בנו.
לרפא את התודעה
כמו שביכולתנו לרפא את הגוף ואת הלב על ידי המודעות, כך נוכל לרפא גם את התודעה. באותו אופן בו אנו לומדים על טבעם וקצבם של תחושות ורגשות, כך נוכל ללמוד להכיר את טבען של המחשבות. כאשר אנו מתוודעים אל מחשבותינו בזמן המדיטציה, אנו מגלים שהן אינן בשליטתנו – למעשה אנו שוחים בתוך זרם מתמיד של מחשבות לא קרואות – זיכרונות, תכניות, ציפיות, שיפוטים וחרטות. התודעה מתחילה לחשוף בפנינו כיצד היא מכילה את מכלול האפשרויות, אשר לעיתים קרובות סותרות זו את זו – אלו הן האיכויות הנפלאות של האדם הקדוש יחד עם הכוחות האפלים של הדיקטטור או הרוצח. מתוך כל אלה התודעה מתכננת ומדמיינת, ויוצרת מאבק מתמיד ותרחישים לשינוי העולם.
אולם, המקור של כל אותן תנודות בתודעה הוא חוסר סיפוק. נראה כי אנו רוצים גם ריגוש בלתי פוסק וגם שלווה מושלמת. במקום שהחשיבה תשרת אותנו, אנו נשלטים על ידה בדרכים רבות, שהן לא מודעות ושמעולם לא נחקרו על ידינו. למרות שהמחשבות עשויות להיות מועילות ויצירתיות בצורה בלתי רגילה, לרוב הן שולטות בחווייתנו הפנימית באמצעות רעיונות של משיכה מול דחייה, גבוה מול נמוך, עצמי מול אחר. הן מספרות לנו סיפורים על הצלחותינו וכישלונותינו, עורכות תכניות להבטחת שלומנו וביטחוננו, ומזכירות לנו שוב ושוב מי ומה אנו חושבים שאנחנו.
הטבע הדואלי הזה של המחשבות הוא המקור לסבלנו. בכל פעם שאנו חושבים על עצמנו כנפרדים, מייד עולים בנו פחד והיאחזות ואנו הופכים ליותר מוגבלים, מתגוננים, שאפתניים וטריטוריאליים. על מנת להגן על העצמי הנפרד, אנו דוחים מעלינו דברים מסוימים, בעוד שעל מנת לתמוך באותו עצמי אנו נאחזים בדברים אחרים ומזדהים עמם...
ריפוי התודעה מתחולל בשני אופנים: אנו מתוודעים לתוכן של מחשבותינו ולומדים לכוון אותן מחדש בצורה מועילה יותר על ידי תרגולים של התבוננות נבונה. בעזרת תשומת לב, אנו לומדים להכיר ולפורר הרגלים של דאגה ואובססיה מיותרת, להשתחרר מבלבול ולהרפות מהשקפות ודעות הרסניות. ביכולתנו להיעזר בחשיבה מודעת על מנת לבחון לעומק את ערכינו. שאלה אשר ממחישה זאת היא "האם אני יודע לאהוב?" וביכולתנו לכוון מחשבותינו לכיוונים מועילים של טוב לב אוהב, כבוד ונינוחות מחשבתית. טכניקות תרגול בודהיסטיות רבות עושות שימוש בחזרה על משפטים מסוימים על מנת לסייע בפירוק תבניות מנטליות ישנות והרסניות ולחולל שינוי.
יחד עם זאת, למרות שאנו מתאמצים לחנך מחדש את התודעה, לעולם לא נוכל להשיג הצלחה שלמה. נדמה שלתודעה יש רצון משלה, בלי קשר לעוצמת רצוננו לכוון אותה. לכן, לשם ריפוי עמוק יותר של הקונפליקטים בתודעה עלינו להרפות מן ההזדהות שלנו עימם. לשם ריפוי, עלינו ללמוד להרחיק את עצמנו מכל הסיפורים של התודעה, שכן הקונפליקטים והדעות שבמחשבותינו לא חדלים אף פעם. כפי שאמר הבודהה: "אנשים בעלי דעות רק מסתובבים בעולם ומטרידים זה את זה". כאשר אנו מבינים שטבעה של התודעה הוא לחשוב, להפריד ולתכנן, אנו יכולים לשחרר את עצמנו מצבת הברזל של הנפרדות ולנוח בתוך הגוף והלב. בצורה זו אנו מתנתקים מן ההזדהות שלנו, מן הציפיות, הדעות והשיפוטים ומן הקונפליקטים הנובעים מתוכם. התודעה חושבת על העצמי כנפרד; הלב יודע את האמת. כפי שאומר זאת מורה הודי דגול, שרי ניסרגדטה: "התודעה יוצרת את התהום, הלב חוצה אותו".
הרבה מן הצער שבעולם נוצר כאשר התודעה מנותקת מן הלב. במדיטציה ביכולתנו להתחבר מחדש עם ליבנו ולגלות תחושה פנימית של מרחב, אחדות וחמלה מתחת לכל הקונפליקטים המחשבתיים. הלב מאפשר את קיומם של כל הסיפורים והרעיונות, הפנטזיות והפחדים שבתודעה מבלי להאמין בהם, מבלי שעליו לפעול על פיהם או לממש אותם. כאשר אנו במגע עם מה שמתחת לעיסוק המחשבתי, מתגלה דממה מתוקה ומרפאת, שלווה הטמונה בכל אחד מאיתנו, טוב לב, עוצמה ושלמות שהיא זכותנו מלידה. טוב בסיסי זה קרוי לעיתים הטבע המקורי שלנו, או טבע בודהה. כאשר אנו שבים לטבענו האמיתי, כאשר אנו רואים את כל מבני התודעה ועדיין נחים בשלווה ובטוב, מתגלה בפנינו ריפוי התודעה.