מתוך לב כתבי הבודהה

טיך נהאת האן
פרק 1 - 'הכניסה אל לבו של הבודהה'
הבודהה לא היה אל. הוא היה אדם כמוני וכמוך, והוא סבל כמונו. אם נלך לבודהה עם לבבות פתוחים, הוא יתבונן בנו, עיניו מלאות חמלה, ויאמר, "בגלל שיש סבל בלבך, יש באפשרותך להכנס ללבי." וימלקורטי אמר, "בגלל שהעולם חולה, אני חולה. בגלל שאנשים סובלים, אני חייב לסבול." גם הבודהה הצהיר הצהרה זאת. אנא אל תחשוב שבגלל שאתה אומלל, בגלל שיש סבל בלבך, אינך יכול ללכת לבודהה. התקשורת אפשרית בדיוק מהסיבה שיש סבל בלבך. הסבל שלך והסבל שלי הם תנאי בסיסי בשבילנו להכנס ללבו של הבודהה, ובשביל הבודהה להכנס ללבנו.

 

 

במשך ארבעים וחמש שנה, הבודהה אמר שוב ושוב, "אני מלמד רק סבל והתמרת) טרנספורמציה ) הסבל." כאשר אנו מזהים את סבלנו ומכירים בו, שמשמעותו שהבודהה שבתוכנו יתבונן בכך, יגלה מה הביא לכך, ויציע דרך פעולה שתתמיר אותו בשלוה, שמחה ושחרור. הסבל הוא האמצעי דרכו הבודהה שיחרר את עצמו, וזהו גם האמצעי דרכו נוכל גם אנחנו להיות חופשיים.
ים הסבל הוא עצום, אך אם תסתובב, תראה אדמה. יתכן שזרע הסבל בך חזק, אך אל תמתין עד שלא יהיה בך סבל לפני שתאפשר לעצמך להיות מאושר.כאשר עץ אחד בגנך חולה, עליך לטפל בו. אך אל תפסח על כל העצים הבריאים.אפילו כאשר יש כאב בלבך, אתה יכול ליהנות מנפלאות העולם הרבות: שקיעהיפהפיה, חיוך של ילד, הפרחים והעצים הרבים. לסבול זה לא מספיק. אנא אל תהיה כלוא בסבל שלך.
אם חווית רעב, אתה יודע שמזון הוא נס. אם סבלת מקור, אתה יודע כמה יקר החום. לאחר שסבלת, אתה יודע להעריך את מרכיבי גן העדן הנוכחים. אם תשהה בתוך סבלך בלבד, תפסיד את גן העדן. אל תתעלם מסבלך, אך אל תשכח ליהנות מנפלאות החיים, למענך ולטובת יצורים רבים.
בצעירותי כתבתי את השיר הזה. חדרתי ללב הבודהה בעזרת לב שהיה פצוע קשה:

נעורי
שזיף לא בשל
סימני שינייך נותרו בו
סימני השיניים עדיין רועדות
אני זוכר תמיד
זוכר תמיד

מאז למדתי לאהוב אותך
דלת נפשי נשארה פתוחה לרווחה
לארבע רוחות שמיים
המציאות קוראת לשינוי
פרי המודעות כבר בשל
ואת הדלת אין לסגור עוד

אש מכלה מאה זו
סימנה ניכר על הרים ויערות
הרוח מיללת באזני
בעוד השמיים כולם רועדים באלימות בסערת השלגים

שוקטים פצעי החורף
הלהב הקפוא פוסח עליהם
מתהפך ומסתובב, בחוסר שקט
בסבל, לאורך הלילה כולו

גדלתי בתקופה של מלחמה. סביבי היה רק הרס ילדים, מבוגרים, ערכים, ארץ שלמה. כאדם צעיר, סבלתי רבות. כאשר דלת המודעות נפתחת פעם אחת, אין אפשרות לסגור אותה. פצעי המלחמה שבי עדיין לא נרפאו כולם. יש לילות בהם אני שוכב ער ומחבק את עמי, את ארצי ואת כל כדור הלכת שלנו באמצעות נשימתי המודעת.
ללא סבל, אינך יכול לצמוח. ללא סבל, לא תוכל לזכות בשלווה ובשמחה להם אתה ראוי. אנא אל תברח מסבלך. חבק אותו ותוקיר אותו. לך לבודהה, שב עמו, והראה לו את סבלך. הוא יתבונן בך בטוב-לב אוהב, בחמלה ובמודעות ויראה לך דרכים לחבק את סבלך ולהתבונן בו עמוקות. בעזרת הבנה וחמלה, תוכל לרפא את הפצעים שבלבך, ואת הפצעים שבעולם. הבודהה קרא לסבל בשם אמת קדושה, כי לסבל שלנו היכולת להראות לנו את הדרך לשחרור. חבק את סבלך, ותן לו לחשוף בפניך את הדרך לשלום.

מתוך "לב כתבי הבודהה"
טיך נהאת האן

פרק 6
עצירה, הירגעות, מנוחה, ריפוי

למדיטציה בודהיסטית שתי פנים - שמאטה וויפאשיאנה. אנו נוטים להדגיש אתהחשיבות של ויפאשיאנה - "התבוננות עמוקה" שיכולה להביא לנו תובנה ולשחרר אותנו מסבל ומצרות. אך תרגול שמאטה ("עצירה") הוא בסיסי. אם לא נוכל לעצור, לא נזכה בתובנה.

ישנו סיפור זן על אדם וסוס. הסוס דוהר מהר, ונראה שהאיש הרוכב על הסוס ממהר למקום חשוב. אדם נוסף, העומד לצידי הדרך, קורא, "לאן פניך מועדות"?,הראשון עונה, "אינני יודע! שאל את הסוס!" זהו גם הסיפור שלנו. אנו רוכבים על סוס; איננו יודעים לאן פנינו מועדות, ואיננו יכולים לעצור. הסוס הוא אנרגיית ההרגל שלנו המושכת אותנו בדרך, ואנו חסרי אונים. אנחנו תמיד רצים, וזה הפך להרגל. אנו נאבקים כל הזמן, אפילו מתוך שינה. אנו במלחמה בתוך עצמנו, ובנקל נפתח במלחמה גם עם אחרים.

עלינו ללמוד את אמנות העצירה, עצירת החשיבה שלנו, אנרגיות ההרגל שלנו,השכחה שלנו, הרגשות החזקים השולטים בנו. כאשר רגש חולף בנו כסערה,אין לנו שלוה. אנו מדליקים את הטלויזיה ואז מכבים אותה. אנו לוקחים ספר ואז מניחים אותו.איך נוכל לעצור את הפחד ? איך נוכל לעצור מצב זה של מועקה יאוש, כעס וההשתוקקות?אנחנו יכולים לעצור אותם בכך שנתרגל נשימה מודעת, הליכה מודעת, חיוך מודע והתבוננות מודעת כדי להבין. כאשר אנו מודעים, נוגעים בעומק ברגע ההווה, הפירות הן תמיד הבנה, קבלה, אהבה, הרצון להפיג סבלולהביא שמחה.

אך אנרגיות ההרגל שלנו הן לעתים קרובות חזקות יותר מהרצון שלנו. אנו אומרים ועושים דברים שאיננו רוצים ומתחרטים על כך לאחר מכן. אנו גורמים לעצמנו ולאחרים סבל, וגורמים לנזק רב. אנו אולי נתחייב לא לחזור על כך, אך אנו חוזרים כי אנרגיות ההרגל שלנו (ואשאנה) דוחפות אותנו לכך. מדוע

אנו זקוקים לאנרגיה של מודעות כדי להכיר באנרגיית ההרגל שלנו ולעצור מסלולהרס זה? בעזרת המודעות, ביכולתנו לזהות את אנרגיית ההרגל בכל פעם שהיא באה לידי ביטוי. "שלום, אנרגיית ההרגל שלי, אני יודע שאת שם!" אם נחייך אליה, היא תאבד הרבה מכוחה. מודעות היא האנרגיה המאפשרת לנו להכיר את אנרגיית ההרגל שלנו ולמנוע ממנה לשלוט בנו. שכחה היא ההיפך. אנחנו שותים ספל תה, אך איננו יודעים שאנחנו שותים ספל תה. אנחנו יושבים עם האדם שאותו אנו אוהבים , אך איננו מבחינים שהוא נמצא שם. אנחנו הולכים, אך איננו באמת הולכים. אנחנו נמצאים במקום אחר, חושבים על העבר או על העתיד. הסוס של אנרגיית ההרגל שלנו נושא אותנו על גבו, ואנו שבוייו. עלינו לעצור את הסוס ולתבוע מחדש את חרותנו. עלינו להאיר את אור המודעות על כל מה שאנחנו עושים, כך שחשכת השכחה תיעלם.

תפקידה הראשון של מדיטציה - שמאטה - הוא לעצור
.
תפקידה השני של שמאטה הוא להירגע. כאשר יש לנו רגש חזק, אנו יודעים שלפעול יהיה מסוכן, אך אין לנו הכוח או בהירות המחשבה להימנע מכך. עלינו ללמוד את אמנות השאיפה והנשיפה, לעצור את פעילויותינו, ולהרגיע את הרגשות שלנו. עלינו ללמוד להיות מוצקים ויציבים כמו עץ אלון, ולא ליטות מצד לצד בסערה, אלא להתבונן בהם עמוקות.הבודהה לימד שיטות רבות להרגעת גופנו והתודעה (mind). אפשר לסכמן בחמשה שלבים:

הכרה: אם אנו כועסים, אנו אומרים "אני יודע שהכעס נמצא בתוכי."
כאשר אנו כועסים, איננו מכחישים זאת. אנו מקבלים את מה שנוכח בנו. קבלה:
אנו מחזיקים את הכעס שלנו בשתי ידינו כאם המחזיקה את תינוקה הבוכה.חיבוק:המודעות שלנו מחבקת את הרגש שלנו, וזה לבד יכול להרגיע את כעסנו ואותנו.
התבוננות עמוקה:כאשר אנו מספיק רגועים, באפשרותנו להתבונן עמוק כדי .להבין מה הביא לכעס זה, מה גרם לסבל של תינוקנו.תובנה:
פרי התבוננות עמוקה הוא הבנת הסיבות והתנאים הרבים - ראשוניים ומשניים, שגרמו לכעסנו, ושגורמים לתינוק שלנו לבכות. אולי התינוק שלנו רעב. אולי סיכת הבטחון של חיתולו דוקרת את עורו. הכעס שלנו התעורר כאשר חברנו דיבר אלינו לא יפה, ופתאום אנו נזכרים שהוא אינו במיטבו כי אביו גוסס. עלינו להרהר בכך עד שנזכה בתובנות מסויימות לגבי הגורמים לסבלנו. בעזרת התובנה, אנו יודעים מה לעשות ומה לא לעשות כדי לשנות את המצב.

אחרי הירגעות, התפקיד השלישי של שמאטה הוא מנוחה. נניח שמישהו העומד על שפת נהר זורק חלוק נחל לאויר וחלוק הנחל נופל לתוך הנהר. חלוק הנחל שוקע לאיטו ומגיע לתחתית הנהר ללא מאמץ. ברגע שחלוק הנחל נמצא בתחתית, הוא ממשיך לנוח, ומאפשר למים לחלוף על פניו. כאשר אנו עושים מדיטציה בישיבה, אנו יכולים להרשות לעצמנו לנוח בדיוק כמו אותו חלוק.אנחנו יכולים להרשות לעצמנו לשקוע בטבעיות לתוך תנוחת הישיבה- נחים ללא מאמץ. עלינו ללמוד את אומנות המנוחה, בהרשותנו לגופנו ולתודעתנו לנוח. אם יש לנו פצעים בגופנו או בתודעתנו, עלינו לנוח כדי שיוכלו לרפא את עצמם.ההירגעות מאפשרת לנו לנוח, ומנוחה היא תנאי מוקדם לריפוי. כאשר חיות נפצעות ביער, הן מוצאות מקום לשכב בו, והן נחות לחלוטין במשך ימים רבים. אינן חושבות על מזון או על כל דבר אחר. הן פשוט נחות, ומקבלות כך את הריפוי לו הן זקוקות. כאשר בני אדם נעשים חולים, אנו דואגים! אנחנו מחפשים רופאים ותרופות, אך איננו מפסיקים. אפילו כאשר אנו הולכים לחוף הים או להרים לחופשה, איננו נחים ואנחנו חוזרים עייפים יותר. עלינו ללמוד לנוח. שכיבה אינה התנוחה היחידה למנוחה. במהלך מדיטצית ישיבה או הליכה, באפשרותנו לנוח היטב. מדיטציה אינה צריכה להיות עבודה קשה. הרשה לגופך ולתודעתך לנוח כמו חייה ביער ואל תיאבק. אין צורך להשיג משהו. אני כותב ספר, אך איני מתאמץ. אני גם נח. אנא, קרא את הספר בשמחה אך גם בצורה נינוחה. הבודהה אמר, " הדהארמה שלי היא תרגול של אי-תרגול ".

תרגל בצורה שלא תעייף אותך, אך בצורה שתעניק לגופך, לרגשותיך ולמודעותךהזדמנות לנוח. לגופנו ולתודעתנו יש את היכולת לרפא את עצמם אם אנו מאפשרים להם לנוח. עצירה, הירגעות, ומנוחה הן תנאים מוקדמים לריפוי. אם איננו יכולים לעצור, מסלול ההרס שלנו פשוט יימשך. העולם זקוק לריפוי. יחידים, קהילות ועמים זקוקים לריפוי.