ארעיים הם, אבוי, הדברים המותנים! מעצם טבעם הם נוצרים ונכחדים. מרגע שנוצרו הם נידונים לכליה. הסתלקותם הינה אושר עילאי!
בארצות הבודהיזם התהרוואדי פסוק זה נאמר תמיד בהלוויות כדי לנחם את האבלים על מות יקיריהם. אבל אני לא ציטטתי אותו כאן כדי לפתוח בהספד. אני עושה זאת פשוט כדי להעלות מושג שאני מבקש לחקור. המושג הוא"סנקהארה", אחת מאותן מילים בפאלי שיש להן השלכות עשירות כל כך שדי באמירתן כדי לשפוך שפע של אור על הבנת המציאות על-פי בודהה.
המילה מופיעה בשורה הפותחת של הפסוק דלעיל:
Anicca vata sankhara
"ארעיים הם, אבוי, הדברים המותנים!" סנקהארה היא שם עצם ברבים שמקורו בתחילית "סאם", אשר פירושה "יחד", בשילוב עם שם העצם "קארה", שפירושו "לעשות", או "ליצור". הפועל המתאים הוא סנקהארוטי, "לצרף", או "לשלב", שלעתים מקבל השלמה של תחילית אחרת כדי ליצור את הפועל "אבהיסנקהארוטי", המציין בדרך כלל את העובדה שבתהליך הצירוף או השילוב מעורב רצון.
מבחינה אטימולוגית, סנקהארות הן לפיכך "עשייה הדדית": גם דברים שפועלים באחדות עם דברים אחרים כדי ליצור אפקט, וגם דברים שנוצרים מתוך הפעולה המשולבת של הכוחות היוצרים האלה. באנגלית, תרגמו את המילה הזאת בדרכים מגוונות: תצורות,עיצובים, פעילויות, תהליכים, תהליכי ייצור, כוחות, תרכובות, חיבורים, תערובות, הגדרות, סינרגיות, מבנים – כל אלה הם ניסיונות מגושמים, לא מדויקים, לקלוע למשמעות של מושג שאין לו מקבילה מדויקת באנגלית (וככל הנראה גם לא בעברית, ר"ד). גם אם בלתי אפשרי למצוא מקבילה מדויקת לסנקהארה, על-ידי התחקות אחר השימוש המעשי במילה זו נוכל לראות איך היא מתפקדת בעולם המחשבה הבודהיסטי.
סנקהארות בהתהוות המותנית
בסוטרות, הדרשות הבודהיסטיות, המילה "סנקהארה" מופיעה בארבעה הקשרים מרכזיים. אחד הוא נוסחת 12 השלבים של ההתהוות המותנית (פַּטִיצָ'ה-סַמוּפַּאדָה), אשר בה הסנקהארות הן החוליה השנייה בסדרה: קיומן מותנה בבוּרוּת והן עצמן תנאי להכרה.
אם נסתכל בפסוקים מכמה סוטרות נוכל לראות שהסנקהארות הן הפעולות הרצוניות האחראיות ליצירת קרמה והיוולדות מחדש. ככאלה הן הגורמים המעצבים את הגורל שלנו כשאנו מתגלגלים בסמסארה, מעגל הלידה והמוות. בהקשר זה "סנקהארה" היא למעשה מילה נרדפת לקרמה, מילה שהיא קרובה לה מבחינה אטימולוגית; שתיהן נובעות מהפועל קַרוֹטי, שפירושו לפעול, לעשות או ליצור.
הסוטרות מבחינות בשלושה סוגים של סנקהארות הפעילות בהתהוות מותנית: גופניות, מילוליות ומנטליות, ואלה נחלקות לכאלה שהן מיטיבות, כאלה שאינן מיטיבות וכאלה שהן נייטרליות, כלומר הרצונות הנוכחים בארבע המדיטציות חסרות הצורה. כאשר בורות ותאווה הן בבסיס זרם ההכרה שלנו, הפעולות הרצוניות שלנו, בגוף, בדיבור ובתודעה, עשויות ליצור פירות קרמיים. הפרי החשוב שהן יוצרות הוא חידוש זרם ההכרה מייד לאחר המוות. הסנקהארות, הנתמכות בבורות ומתודלקות בהשתוקקות, הן שמובילות את זרם ההכרה הלאה אל עבר היוולדות מחודשת. יתר על כן, המקום המדויק שאליו ההכרה פונה נקבע על-פי האופי הקרמי של הסנקהארות; אם אדם עוסק בעשיית מעשים מיטיבים, הסנקהארות, או הפעולות הרצוניות, ידחפו את ההכרה לעבר לידה מחודשת בעולם קיום מיטיב. אם אדם עוסק בעשיית מעשים שאינן מיטיבים, הסנקהארות ידחפו את ההכרה לעבר לידה מחודשת בעולם קיום נחות יותר. ואם אדם שולט במדיטציות חסרות הצורה, הסנקהארות הנייטרליות, ידחפו את ההכרה להיוולדות מחודשת בעולמות הקיום נעדרי הצורה.
מצרף הפעילויות הרצוניות
תחום עיקרי שני שבו נעשה שימוש במילה סנקהארה הוא חמשת המצרפים. המצרף הרביעי הוא סנקהארה-קנדהה, מצרף הפעולות הרצוניות. הכתבים מגדירים במפורש את התחום הזה, סנקהארה-קנדהה, כששת הסוגים של הרצון (cha cetankaya): רצון הקשור לצורות, לקולות, לריחות, לטעמים, לאובייקטים מוחשיים ולרעיונות. אף שהסנקהארות האלה דומות מאוד לאלה שבנוסחת הקיום המותנה, שני התחומים אינם זהים לחלוטין; לסנקהארה-קנדהה, מצרף הפעולות הרצוניות, יש טווח רחב יותר, הכולל את כל סוגי הרצון, לא רק רצונות שיש להם כוח קרמי אלא גם כאלה שהם פסיביים מבחינה קרמית וכאלה שאין להם תוצאה קרמית.
בספרות הפאלית המאוחרת יותר, הסנקהארה-קנדהה הופכת לקטגוריית-על של כל גורמי התודעה פרט לרגש ולתפיסה, שהם מצרף לעצמם. באופן כזה הסנקהארה-קנדהה כוללת גורמים מיטיבים כמו חוכמה, היעדר חמדנות והיעדר שנאה, ולצדם גורמים מזיקים כמו חמדנות, שנאה ומחשבות שווא, וגורמים לא מובהקים מבחינה מוסרית כמו קשר, תשומת לב, חשיבה ואנרגיה. מאחר שכל הגורמים האלה מופיעים יחד עם רצון, המורים הבודהיסטים המוקדמים החליטו שהמקום המתאים ביותר למקם אותם הוא במצרף של הפעולות הרצוניות.
הסנקהארות כתופעות מותנות
התחום המרכזי השלישי שבו המילה סנקהארה מופיעה הוא ככינוי לכל הדברים המותנים. בהקשר זה יש למילה זו מובן פסיבי, המציין כל דבר שנוצר על-ידי צירוף של תנאים – כלומר כל מה שהוא מותנה, מורכב או נוצר. במובן זה אפשר לתרגם את המושג פשוט ל"תופעות מותנות". למעשה הפרשנות הפאלית מסבירה את הסוג הזה של סנקהארות כסַנְקְהַאטָה-סנקהארה, סנקהארות שהן מה שהינו מותנה. סַנְקְהַאטָה היא צורת העבר של הפועל סנקהארוטי, שממנו נובע המושג סנקהארה. כתופעות מותנות, הסנקהארות כוללות את כל חמשת המִצרפים, אבני הבניין של התופעות המותנות. בסנקהארות נכללים כל חמשת המצרפים (אגרגטים), לא רק המצרף הרביעי. המונח כולל גם אובייקטים ותופעות חיצוניים כמו הרים, שדות ויערות, עיירות, ערים וכפרים, מזון ומשקה, וכיום אנחנו יכולים להוסיף על הרשימה הקלאסית מכוניות, אייפונים ומחשבים.
סנקהארות בשלבי המדיטציה
ההקשר הרביעי של המילה סנקהארה הוא מדיטטיבי. כאן המילה משמשת לציון תופעות גופניות, מילוליות ומנטליות ביחס לשלבים של תרגול מדיטציה. שימוש זה נמצא במַגְ'הִימָה נִיקַאיה סוטה 44(אוסף הדרשות הבינוניות באורכן).
כאן, הסנקהארה הגופנית מזוהה עם השאיפה והנשיפה, "משום שדברים אלה הם גופניים, תלויים בגוף". הסנקהארה המילולית מזוהה עם חשיבה ובחינה, "משום שתחילה אדם חושב ובוחן, ואז הוא פותח בדיבור". הסנקהארה המנטלית מזוהה עם תפיסה והרגשה, "משום שהן מנטליות, תלויות בתודעה".
בפיתוח שלבים מדיטטיביים עמוקים יותר, הסנקהארה המילולית נפסקת, עם השגת הג'האנה השנייה, שבה החשיבה והבחינה נפסקות; הסנקהארה הגופנית נפסקת עם השגת הג'האנה הרביעית, אשר בה הנשימה נעצרת, והסנקהארה המנטלית נפסקת עם "השגת הפסקת התפיסה וההרגשה".
עצירת הסנקהארות
העובדה שסנקהארות עשויות לכלול גם כוחות אקטיביים וגם דברים שנוצרים על-ידיהם היא משמעותית ביותר ונותנת למונח זה את תפקידו כאבן פינה בחזון הפילוסופי של הבודהה.
לפי הבודהה, הסנקהארות בשני המובנים האקטיביים – הפעילויות הרצוניות האופרטיביות בהתהוות המותנית והרצונות הקרמיים במצרף הרביעי – יוצרות את הסנקהארות במובן הפסיבי: "הן יוצרות את המותנה, לכן הן נקראות פעילויות רצוניות. ומהם הדברים המותנים שהן יוצרות? הן יוצרות את הצורה החומרית, הרגשה, תפיסה, פעילויות רצוניות והכרה; לכן הן נקראות פעילויות רצוניות" (סמיוטה ניקאיה, אוסף הדרשות המחוברות, 22:79).
אף שדברים חיצוניים דוממים עשויים להופיע מסיבות פיזיקליות טהורות, הסנקהארות שיוצרות את הקיום האישי שלנו – חמשת המצרפים – הן כולן תוצרים של הסנקהארות האקטיביות מבחינה קרמית, בפרט אלה שיצרנו בחיים קודמים שלנו. גם בחיים הנוכחיים, חמשת המצרפים מתוחזקים, מחודשים ומורחבים בהתמדה באמצעות הפעילויות הרצוניות שאנחנו עוסקים בהן עכשיו, ואלה הופכים לתנאי הקיום העתידי שלנו. כך, לפי הבודהה, הסנקהארות הקרמיות שלנו הן שיצרו את המבנה הנוכחי של הקיום האישי שלנו, והסנקהארות הקונסטרוקטיביות הנוכחיות שלנו יוצרות את מבני העצמי האישי שלנו שנחיה בהם בחיינו העתידיים. מבנים אלו אינם אלא סנקהארות, דברים מותנים, התופעות המותנות הבאות לידי ביטוי בחמשת המצרפים.
העובדה שחשוב ביותר להבין בעניין הסנקהארות כתופעות מותנות היא שהן כולן ארעיות: "ארעיות הן, אבוי, הסנקהארות". הן ארעיות לא רק בכך שבהתגלמויות הגסות שלהן הם בסופו של דבר יחדלו מלהתקיים, אלא באופן ממוקד אף יותר, משום שברמה המעודנת הן כל הזמן בעלייה ובירידה, נוצרות באופן מתמיד ואז, תוך שבריר שנייה, מתנפצות ונמוגות: "מעצם טבען הן נוצרות ונכחדות". מסיבה זו הבודהה קובע שכל הסנקהארות הן סבל (סַבֶּה סנקהארה דוקהה), אבל הן סבל לא משום שהן כולן בפועל מכאיבות ומעיקות, אלא משום שמוטבע בהן חותם הארעיות: "כיוון שנוצרו, לאחר מכן הן חדלות להתקיים", ומכיוון שהן כולן נידונות לכליה, הן אינן יכולות לספק אושר וביטחון יציבים.
כדי להשיג שחרור מלא מסבל עלינו להשיג שחרור לא רק מסבל אישי חווייתי, אלא גם מהיעדר הסיפוק הכרוך בכל הקיום המותנה. היבט זה של הסבל נקרא סנקהארה-דוקהה. מדובר בממד של דוקהה שהוא בלתי נפרד מהמסע שלנו במעגל ההיוולדות והמוות. מה שנמצא מעבר לסנקהארות הוא מה שאינו עשוי, אינו מצורף, אינו מורכב. זוהי ניבאנה, אשר לפיכך נקראת מה שאינו מותנה (אסנקהאטה) – ההפך ממה שהוא סנקהאטה, עשוי, מורכב, מצורף. ניבאנה נקראת הבלתי-מותנה, בדיוק משום שהיא מצב שהוא עצמו אינו סנקהארה וגם אינו מורכב מסנקהארות; היא מצב המתואר כ-ויסנקהארה – "חף מפעולות מַתְנות, חף ממה שהוא מותנה", וכסַבַּסנקהארה-סמטהה – "עצירת כל התופעות המותנות".
אשר על כן, כאשר אנחנו מניחים את המילה סנקהארה תחת עדשת המיקרוסקופ, אנחנו יכולים לראות שדחוסה בה כל השקפת העולם של הדהרמה; הסנקהארות הפעילות שמרכיבות רצונות פעילים מבחינה קרמית, מנציחות את הסנקהארות של חמשת המצרפים אשר מכוננים את הקיום שלנו. אנחנו מזדהים עם חמשת המצרפים בגלל בורות, ואנחנו מחפשים בהם הנאה בגלל חמדנות. מתוך בורות וחמדנות אנחנו עסוקים בפעילויות רצוניות שבונות שילובים עתידיים של חמשת המצרפים, ואלה הופכים לזהויות האישיות שלנו בחיים הבאים.
זהו בדיוק טבע הסמסארה: רצף בלתי פוסק של סנקהארות ריקות אבל יעילות היוצרות עוד ועוד סנקהארות, הנוצרות בגלים חדשים עם כל לידה, מתעצמות ומגיעות לשיא ואז מתנפצות ודועכות לזיקנה, מחלה ומוות. כך זה הולך ונמשך, מוסווה באשליה שאנחנו בעצם בשליטה, מתוחזק בתקווה לסיפוק המוחלט, שתמיד מפתה ותמיד מתפוגגת. אבל כאשר אנחנו מתחייבים לתרגול הדהרמה, אנחנו שמים מעצור להיווצרות הדורסנית הזאת של סנקהארות. על-ידי חוכמה אנחנו מסלקים את הבורות; על-ידי הימנעות אנחנו מסלקים את ההשתוקקות. בעזרת חוכמה אנחנו מבינים את הטבע האמיתי של הסנקהארות כתהליך מותנה, בלתי יציב, שנוסע בלי שמישהו יחזיק בהגה. ובכך אנחנו מכבים את המנוע הפועל על בורות וחמדנות, ובעשותנו זאת התהליך של בנייה קרמית – הייצור של סנקהארות פעילות – למעשה מופסק. על-ידי הפסקת הבנייה של מציאות מותנית אנחנו פותחים את הדלת למה שהוא תמיד נוכח אבל אינו עשוי, אינו מותנה: אסנקהאטה-דהאטו, היסוד הבלתי-מותנה. זוהי ניבאנה, האלמוות, העצירה של כל פעילות רצונית, שחרור סופי מכל ההתניות, מארעיות וממוות. לכן בית השיר שלנו מסתיים בקביעה ש"היפסקות הסנקהארות הינה אושר עילאי".
המאמר תורגם במסגרת פרויקט פעם בשבוע של בודהיזם בישראל