בשנים האחרונות חל אצלי שינוי בתפיסתי לגבי ה SKILFULNESS IN MEANS של הכנסת השיח על מה שקורה בשטחים ( יהודה ושומרון או השטחים הכבושים- תלוי כמובן בנקודת המבט... ).
בעבר חשבתי שאין זו בחירה מיומנת להכניס את השיח הזה למעגלי הדהרמה כי חשבתי, כמו רבים, שהנושא עלול להרחיק מהדהרמה אנשים שמחזיקים השקפות אחרות. לפיכך הסקתי שהדהרמה והתרגול טוב שיהיו מנותקים משיח בעל ניחוח פוליטי כלשהו.
כיום כאמור אני רואה את הדברים אחרת. התזוזה התחילה כאשר הבנתי או הבחנתי שלב העניין שחשוב לי בהקשר של מה שקורה בשטחים הוא הפגיעה או הפגיעות בזכויות אדם והפגיעה בחיי אדם. מעבר ולפני השאלה של ההשקפה הפוליטית, בבסיס הדהרמה עומדת הסילה- אי פגיעה בכל צורה של חיים, או, בניסוח נוסף- הגנה על כל צורה של חיים.
בעיני, וללא שום קשר לדעות פוליטיות-שהן לגיטימיות בפני עצמן, הדרך שבה מדינת ישראל בוחרת לשמר את מעמדה והחזקתה בשטחים שמעבר לקווי 67 משמרת ולצערי אף מעודדת פגיעה שיטתית בזכויות אדם ובחיי אדם.
בעיני, המשמעות או המחיר לכך שאנו כמורי דהרמה, הרוצים לשמור את הדהרמה "נקייה" מהשיח הפוליטי, היא שאנו יוצרים פיצול פנימי בתוכנו , ואף מעבירים אותו (במודע או לא במודע) לתלמידינו. הפיצול הוא כזה:
מצד אחד ברור ונהיר לנו שהדהרמה בנוייה ומושתתת על כללי תרגול אימון ופעולות אתיות של אי פגיעה, הגנה על כל צורה וביטוי של חיים, ואימון לטיפוח דרך חיים של חמלה והפסקת דוקהה במחשבה דיבור ומעשה. וגם ברור לנו שאין באמת יכולת להפריד בין דוקהה פנימית או חיצונית. ברור לנו ש"פנימי" או "חיצוני" אלו רק קונבנציות, ושהדברים תלוים ומתהווים הדדית בקשרי גומלין שחוצים כל הבדל בין פנימי/חיצוני.
ומצד שני, ישנה השתקה או הדחקה של דיון/עיסוק או שיח כלשהו בסכסוך ובמצב בשטחים, שהוא אחד ממוקדי הדוקהה החזקים ביותר בחיים הפנימים, הקהילתיים והציבוריים של המתרגלים ושל הסנגהות שלנו, רק כי זה יתפס כשיח "פוליטי" .
אני רוצה להציע לאתגר את התפיסה האומרת שלא כדאי או ראוי לעורר שיח רק כי הוא עשוי/עלול להיתפס כשיח פוליטי. כי אם החשש מנקיטת עמדות שעלולות להיתפש באופן שירחיק מתרגלים מהדהרמה היה שולט בנו, אז גם לא היינו בוחרים לנהל קורסים בשתיקה (שלא נרחיק חס וחלילה אנשים שקשה להם להפסיק לדבר), ולא היינו מזכירים לאנשים את התרגול והאימון להימנע מלצרוך חומרים מערפלי תודעה (כדי לא להרחיק מאיתנו את צורכי או חובבי הסמים והאלכוהול....)
אני בוחר להשתתף בפעילות של דהרמה מעורבת חברתית ולפגוש פלסטינים ולשמוע את קולם לא כאקט פוליטי- את זה אני עושה בהפגנות בעצומות או בבחירות, אלא כאקט של אדם שזכויות אדם, כבוד אדם, חרותו וחייו יקרים לי.
אני חושב שאנו יכולים להשתחרר מהתפיסה המסרסת שכל נושא שיש לו "ריח" פוליטי- מקומו מחוץ לתרגול ולשיח הדהרמה. התפיסה הזו מסרסת כי היא גורמת לנו להשתיק שיח ופעילות שהיא קודם כל נוגעת לסילה ולטיפוח חמלה.
אפשר, ואני חושב שדמ"ח עושה זאת במידה רבה, לפתוח ולכלול בתוך השיח ה"דהרמי" גם נושאים חברתיים /אנושיים של פגיעה בזכויות וחיי אדם, תוך שמירה על שיח מאוזן ככל שניתן, ללא היגררות לוויכוח פוליטי/ מפלגתי, אבל כן עם תזכורת ועידוד להפריד בין עובדות לדיעות ולפרשנות, ולהמנעות מעירוב הגופים/ אנשים פוליטיים בתוך הדיון הדהרמי.
את כל זה כתבתי כהסבר ונימוק להצעתי לפרסם ולעודד דיון סביב הכתבה שבראשית מאמר זה בפורומי דהרמה שונים. לדעתי הכתבה היא קודם כל תיאור מרגש של יישום הדהרמה במקום רווי קונפליקט וסבל.
אני חושב שהדיון הזה יכול לשחרר אותנו (וגם אותי כמובן) מהיקבעות בדעות ונקודות מבט שאנו אוחזים בהם, לעיתים בלי משים, ולעיתים ללא מודעות לבורות שבבסיס האחיזה או לתוצאותיה.
מי ייתן וכל היצורים הברואים יהיו משוחררים מכל סוג וצורה של סבל.
יונתן דומיניץ