מבחינת הבודהה הוודאנה היא מקור מרכזי מאד לסבל. בסוטת האש הוא מתאר שהכל נמצא בשריפה מתמדת וכשמכירים בכך אפשר בעצם להגמל מההצמדות לאני ולמחשבות. כל רצון, גם אם הוא עדין, יש בו אלמנט של שריפה. אם משווים אותו לשקט נפשי מלא או נירוונה אפשר להבין שהאש אוחזת בו.
שווה להקדיש מחשבה לכמה מתוך חיינו אנחנו מקדישים ל"להרגיש קצת יותר נוח" ולהווכח שזו בעצם כל ההתעסקות שלנו וזו למעשה הבעירה.
רגש הוא וודאנה שהתעצמה לבעירה עוצמתית – הדם רץ מהר יותר, הלב, המח, יש תגובות גופניות שונות כאילו אנחנו בסכנה. כל התגובות הללו עובדות עם הרגש העדין וממלאות אותנו באנרגיה של בעירה.
רגש אוסף את הSELF להצטרף אליו. אין שום דבר אחר שמדליק את הSELF באותה עוצמה כמו שרגש יכול. זו התעצמות של הסנקרות העדינות ביותר אבל PUMPEDUP לחלוטין באופן שיוצר הרבה IGNORANCE כיוון שהראיה הבהירה מיטשטשת.
אחד הרגשות המרכזיים הוא כעס. מהול בתוכו אי שקט, תסכול, עצבנות, אלימות, זעם. כעס מראה לנו באופן מאד ברור שאנחנו לא מקבלים את החיים שלנו כמו שהם ומגיע מתוך הרצון לשלוט בדברים.
יש הרבה פעמים בלבול בין רגש לבין איכויות אחרות כמו אהבה ללא גבולות, חמלה, METTA, JOY OF BEING
יש הרבה דרכים לעבוד עם רגשות – ניגע כאן ב3 מהן:
- 1.מיינדפולנס – מאפשר לטפח איכות שלא מדכאת ולא מבטאת את הרגש, איכות שאינה מזינה את האש. כיוון שרגש ישר רותם את הגוף והמחשבות מאד עוזר לאמץ גישה של פירוק ולהבין שהרגש בנוי מהרבה מאד דברים וכשמבודדים כל מרכיב הרבה יותר קל לעבוד. כדאי להתחיל מתגובה קטנה אחת בגוף לדוגמא ולעבוד איתה כתופעה מנותקת מהסיפור.
בנוסף, להתבונן בכמה שהרגש משפיע עלינו ובסבל שאנחנו חווים מתוך ידיעה שהכל חולף. לזכור שהדברים אינם בבעלותנו הם באים וחולפים בזמן ובדרך של עצמם.
חשוב לתת לרגש מקום וכבוד, לא לשפוט אלא רק לאפשר מקום.
מתוך טקסט של קרישנה מורטי: חופש יכול לבוא רק מתוך האיפשור לתת לרגש להתעצם ולחלוף:
Every thought and feeling must flower for them to live and die. Flowering of everything in you, the ambition, the greed, the hate, the joy, the passion; In the flowering there is their death and freedom. It is only in freedom that anything can flourish, not in suppression, in control and discipline; these only prevent, corrupt…………………………..There is completion only in flowering and dying; there is no flowering if there is no ending. What has continuity is thought in time. The flowering of thought is the ending of thought. For only in death there is the new. The new cannot be if there is no freedom from the known.
- 2.תרופות נגד.
אפשר לנסות להשתמש בחכמה בCALMNESS, LOVE, METTA. וגם בWISE REFLECTION אפילו עם ההבנה שאין לנו יכולת לשלוט בדברים ועל אף שהצפייה יוצרת סבל גדול.
גם נחישות להשתנות יכולה לשמש כתרופת נגד.
הדרך שאיתה אנחנו ניגשים להתמודדות עם רגש היום יוצרת את הדרך איתה נתמודד עם רגש בפעם הבאה ומתוך כך ניתן לראות בתגובה כרגע כבנייה לבאות.
לאמה סוריהדס – מורה דג'וקשן – נותן דוגמא על התמודדות עם כעס בשישה שלבים:
RECOGNIZE – see it happening, know that it is anger.
RECOLLECT – sati, mindfulness, dukkha, negativity
REFRAME- See things differently, large view, the “other” opportunities.
RELINQUISH – Let go of habitual reactivity, conscious choice.
RECONDITION – reflect, decide, choose other tracks.
RESPOND – respond differently, wisely.
- 3.TURN COMPOST INTO SHIT
כשנמצאים בכעס על מישהו אפשר לשנות את השיחה מ"אני כועס\ת עלייך" ל- "יש בי סבל כרגע מתוך אינטראקציה שקרתה בינינו" וכך ליצור שיח חדש.
כעס הוא אנרגיה שאפשר לעבוד איתה ולהתמיר אותה. כעס יכול להפוך לאהבה אם משנים את הפוקוס בין "זה אני נגד העולם" ל"אני מגיב כרגע ל.." מעבר מניתוק לדיאלוג.
ניתן להשתמש ברגש ככלי לחכמה אם מתבוננים בריקות שלו כשהוא עולה וחולף. מאיפה הוא הגיע? איפה הוא עכשיו? לאן הוא הולך?
רגשות הם כמו מראה למודעות עצמה. חפשו את האיכויות של כל רגש וגלו שהם למעשה ריקים.
אל תדחו את הרגשות – זה סוגר את המודעות שלכם. אם תראו את התשוקה שלכם באופן כזה זה יהיה מנוע אמיתי לחכמה.
מתוך הכרת הריקות הרגשות יאבדו מעוצמתם.
מה עושים כשמוצפים? המשך שיחה מאת סאנדיה.
חשוב להכיר איך רגש מורכב ופועל:
2 מרכיבים שיש ביניהם קשרי גומלין – מרכיב גופני ומרכיב מנטלי.
שווה להקדיש זמן ללמוד איך אני מחווטת, איך עובדים אצלי יחסי הגומלין בין גוף-רגש-מחשבות. מה נדלק קודם בדר"כ?
לשאול מה בעצם יושב מתחת למה שאנחנו חווים? איך הם מזינים אחד את השני? חשוב לזהות את החוויה ולתת לה שם. לזהות את התבניות המנטליות של הגוף.
אחד הדברים החשובים עם הרגשות השליליים זה הקבלה שלהם גם אם הם מביכים אותנו ולא לראות בעצם הופעתם כישלון אישי שלנו. חשוב לעשות מקום לרגשות שעולים ולא לחוש אשמה או בושה ביחס למה שאנחנו מרגישים.
שלושה שלבים: זיהוי , קבלה , חקירה.
הדבר הראשון שצריך לעשות באופן אקטיבי זה קבלה. להסכים להרפות לתוך הרגש. האיפשור יוצר מקום לתנועת הפריחה ובעקבותיה הנבילה.
הדבר השני הוא חקירה של הביטוי של הרגש בגוף וכיצד הוא משתנה.
להפריד בין המלל על הרגש לבין היכולת להיות עם הרגש בגוף כאנרגיה. מתוך כך אפשר להתחיל לבחון מה יש מתחת לרובד הראשון.
חשוב להתייחס לרגש כאל אורח שאפשר לחקור אותו, כהזדמנות לחוכמה.
שיילה: באמצע רגש חזק לעצור ולשאול: מה הרגש הזה? מה זה עצב? מה זה פחד? מה זו שמחה? איך אני יודעת שאני כועסת? מה החוויה של הרגש הזה?
חשוב לטפח איכות של חוסר הזדהות – "אז עלה כעס אז מה?" בסה"כ תופעה שאין לנו עליה שליטה. היא עלתה וחולפת, אנרגיה שתיכף תשתנה למשהו אחר. "פשוט להינות מהנוף".
אנחנו לא יכולים לשלוט על איזה רגשות עולים אבל כן יכולים לשלוט עם איזה תודעה נפגוש אותם. גם בזמן הרגש חשוב לזכור שאנחנו והמודעות שלנו יותר גדולים מהרגש הזה.