אנו יושבים ומתבוננים באוויר הנכנס ויוצא דרך אפנו. במבט ראשון התהליך נראה מוזר וחסר-תועלת, אולם הבה ונבחן את הסיבות העומדות מאחורי הדרכה זו, בטרם נמשיך בהנחיות מדויקות יותר. השאלה הראשונה שעליה ניתן את הדעת היא מדוע בכלל למקד את תשומת-הלב? אחרי הכול, אנו מנסים לפתח ערנות מודעת. מדוע לא רק לשבת ולהיות מודעים לכל מה שנוכח בתודעה? למעשה, קיימת מדיטציה מסוג כזה. לעיתים מתייחסים לסוג זה של מדיטציות כמדיטציות שקשה להבינן, וגם ביצוען קשה למדי.
התודעה הנה חמקמקה והמחשבות הינן תהליך מורכב מעצם טבעו. בכך כוונתנו לומר שאנו נלכדים, נעטפים ונתקעים בשרשרת המחשבות. מחשבה אחת מובילה לעוד אחת שמובילה לעוד אחת ועוד אחת וכן הלאה. חמש עשרה דקות מאוחר יותר אנו מתעוררים לפתע ומבינים שכילינו את כל הזמן הזה לכודים בחלום בהקיץ, בפנטזיה מינית, או בסדרה של דאגות בנוגע לחשבונות שלנו.
קיים הבדל בין הערנות המודעת למחשבה לבין חשיבת מחשבה. ההבדל עדין מאוד והוא בעיקר עניין של תחושה או מרקם. מחשבה שאנו בפשטות ערניים לה, מורגשת קלה במרקם שלה ויש תחושה של מרחק בין המחשבה למודעות הערנית המתבוננת בה. היא עולה בקלילות כמו בועה וחולפת הלאה בלי לעורר בהכרח את המחשבה הבאה בשרשרת. מחשבה מודעת רגילה הינה הרבה יותר כבדה במרקם שלה וניתן לאפיין אותה כהרהור כבד-משקל, תובעני וכפייתי. היא שואבת אותך פנימה ומשתלטת על התודעה. מעצם טבעה היא אובססיבית ומובילה הישר למחשבה הבאה בשרשרת ללא מרווח ביניהם.
מחשבה מודעת רגילה יוצרת סדרה של מתחים בגוף כגון כיווצי שרירים או האצה של פעימות הלב. לא ניתן לחוש את המתח עד שהוא הופך לכאב של ממש, וזאת משום שהמחשבה המודעת הרגילה גם חמדנית מטבעה. היא תופשת את כל תשומת-הלב ומשום כך אי אפשר עוד להבחין בהשפעותיה. ההבדל בין מודעות-ערנית למחשבה ובין חשיבתה של המחשבה הינו אמיתי ביותר אולם עדין מאד וקשה לראותו. ריכוז הינו אחד הכלים הדרושים כדי לראות את ההבדל הזה.
ריכוז עמוק מאט את תהליך החשיבה ומאיץ את המודעות-הערנית המתבוננת בו. התוצאה הנה יכולת מוגברת לבחון את תהליך החשיבה. הריכוז שלנו הוא המיקרוסקופ באמצעותו ניתן לבחון מצבים פנימיים מעודנים. אנו משתמשים במיקוד תשומת-הלב כדי להשיג מיקוד חד-נקודתי של התודעה, שלווה ותשומת-לב מתמידה. ללא נקודת התייחסות קבועה אנו נלך לאיבוד בגלי השינויים הבלתי-פוסקים הזורמים סביב סביב בתוך התודעה.
אנו משתמשים בנשימה כמושא המיקוד שלנו. הנשימה משרתת אותנו כנקודת התייחסות חיונית ממנה התודעה נודדת ואליה חוזרת. לא ניתן לראות הסחת- דעת ככזו אלא אם כן יש נקודת מיקוד מרכזית שאפשר להיות מוסת ממנה. הנשימה היא מסגרת ההתייחסות מולה אנו יכולים לזהות את השינויים הבלתי פוסקים וההפרעות המתרחשות כל הזמן כחלק מתהליך החשיבה הרגיל.
כתבים פאליים עתיקים מדמים את המדיטציה לתהליך של אילוף פיל פראי. הליך האילוף באותם ימים היה קשירת החיה שזה עתה נלכדה בחבל חזק לעמוד. כאשר אתם עושים זאת הפיל איננו שמח. הוא צורח ובוטש ברגליו, ומושך כנגד החבל במשך ימים. לבסוף הוא מבין שאיננו יכול לברוח והוא נרגע. בנקודה זו ניתן להתחיל להאכיל אותו ולטפל בו במידה של ביטחון. לבסוף ניתן לוותר על החבל והעמוד גם יחד ולאלף את הפיל שלך למשימות שונות. כעת יש לנו פיל מאולף שניתן להעביד אותו באופן מועיל. באנלוגיה זו הפיל הפראי הינו התודעה שלנו הפועלת באופן פראי, החבל הינו תשומת-הלב והעמוד הוא מושא המדיטציה שלנו – הנשימה. הפיל המאולף שצומח מתוך התהליך הזה הינו תודעה מאומנת היטב וממוקדת, שניתן להשתמש בה במשימה הקשה של חדירת שכבות האשליה המערפלות את המציאות. המדיטציה מאלפת את התודעה.
השאלה הבאה שיש לתת עליה את הדעת היא: מדוע לבחור בנשימה כמושא העיקרי למדיטציה? מדוע לא לבחור במשהו קצת יותר מעניין? התשובות לכך הן רבות. מושא שימושי למדיטציה צריך להיות כזה שיעודד תשומת-לב. הוא צריך להיות בכל מקום, וזמין בקלות. עליו להיות כזה שלא יסבך אותנו במצבי-התודעה מהם אנו מנסים להשחרר כמו חמדנות, כעס ואשליה. הנשימה עונה על כל התנאים הללו ויותר מכך. הנשימה משותפת לכל בני-האדם. אנו כולנו נושאים אותה עימנו בכל מקום אליו נלך. היא תמיד שם, זמינה תמיד, לעולם לא פוסקת מן הלידה ועד למוות ולא עולה דבר.
הנשימה אינה תהליך מושגי. היא משהו שניתן להתנסות בו ישירות ללא צורך בחשיבה. יותר מכך, זהו תהליך מאד חי, מימד של החיים שנמצא בהשתנות מתמדת. הנשימה נעה במחזוריות – שאיפה, נשיפה, נשימה פנימה ונשימה החוצה. כך היא מהווה מודל מוקטן של החיים עצמם.
תחושת הנשימה הינה מעודנת, אולם היא ברורה מאוד כאשר לומדים להתכוונן אליה. נדרש מאמץ מסוים כדי להבחין בה, אולם כולם יכולים לעשות זאת. צריך לעבוד על כך, אבל לא קשה מדי. מכל הסיבות הללו מהווה הנשימה מושא אידיאלי למדיטציה. בדרך-כלל הנשימה הינה תהליך בלתי- רצוני שמתנהל בקצב שלו ללא התערבות מודעת. יחד עם זאת, פעולה רצונית אחת יכולה להאט או להאיץ את הנשימה, להפוך אותה לארוכה וחלקה או לקצרה ובלתי-יציבה. האיזון בין נשימה בלתי-רצונית לבין וויסות כפוי שלה הינו עדין מאוד, ופה נוכל ללמוד אודות טבעם של הרצון וההשתוקקות. את הנקודה בקצה הנחיריים אפשר לראות כסוג של חלון בין העולם הפנימי לחיצוני. זוהי נקודת הקשר ומעבר האנרגיה בה 'חומרים' מן העולם החיצון נעים פנימה והופכים לחלק ממה שאנו קוראים לו "אני", ושחלק ממני זורם החוצה ומתמזג עם העולם שבחוץ. יש כאן שיעור שיש ללמוד אודות רעיון העצמי וכיצד אנו יוצרים אותו.
הנשימה הינה תופעה המשותפת לכל היצורים-החיים. ההתנסות בהבנה האמיתית של התהליך מקרבת אותנו ליצורים חיים אחרים. היא מראה לנו את הקשר הטבוע בנו עם החיים עצמם. לבסוף, הנשימה הינה תהליך המתרחש בהווה. בכך אנו מתכוונים לומר שהנשימה תמיד מתרחשת כאן ועכשיו. בדרך כלל, אנחנו לא חיים בהווה אלא מכלים את רב זמננו כאשר אנו שבויים בזיכרונות מן העבר או קופצים קדימה אל העתיד, מלאים בדאגות ותוכניות. אין לנשימה את המאפיין של זמן אחר שאיננו ההווה. כאשר אנו באמת מתבוננים בנשימה, אנחנו מתמקמים מיידית בהווה. אנו נמשכים החוצה מתוך סבך הדימויים המנטאליים אל תוך ההתנסות העירומה של הכאן ועכשיו. במובן זה, הנשימה הינה פיסה חיה של מציאות. התבוננות מלאת תשומת-לב במודל מוקטן זה של החיים מצמיחה תובנות שניתן ליישמן בהרחבה גם לשאר ההתנסויות שלנו.
הצעד הראשון לשימוש בנשימה כמושא למדיטציה הוא למצוא אותה. אנו מחפשים אחר התחושה הגופנית של האוויר שנכנס ויוצא מהנחיריים. בדרך כלל נקודת התחושה נמצאת בקצה האף. אולם הנקודה המדויקת משתנה מאדם לאדם בהתאם לצורתו של האף. כדי למצוא את הנקודה שלכם קחו נשימה עמוקה ומהירה. שימו לב לנקודה שבתוך האף או על השפה העליונה במקום בו תחושו באופן הברור ביותר את מעבר האוויר. כעת נשפו ושימו לב לתחושה באותה נקודה. זוהי הנקודה בה תחושו את כל מעבר הנשימה. מהרגע בו מצאתם את נקודת הנשימה שלכם אל תסטו ממנה. השתמשו בנקודה יחידה זו כדי לשמור על תשומת-הלב שלכם קבועה. אם לא בחרתם נקודה כזאת, תמצאו את עצמכם נעים פנימה והחוצה מהאף, עולים ויורדים בקנה-הנשימה, רודפים לנצח אחר הנשימה, שלעולם לא תצליחו לתפוס, כיוון שהיא משתנה ללא הרף, נעה וזורמת ללא-הרף.
אם אי-פעם ניסרתם בול-עץ אתם כבר מכירים את התחבולה. כנגר, אינך עומד ומתבונן בלהב המסור העולה ויורד, אחרת ראשך יסתחרר. במקום זאת, אתה ממקד את תשומת-לבך בנקודה בה שיניי הלהב חותכים אל תוך העץ. זוהי הדרך היחידה בה תוכל לנסר בקו ישר. כמודטים, אנו ממקדים את תשומת- הלב שלנו בנקודה בודדת של תחושה בתוך האף ומעמדת יתרון זו אנו מתבוננים בכל תהליך הנשימה בבהירות ובתשומת-לב שלווה. אין לנסות ולשלוט בנשימה. זהו איננו תרגיל נשימה כפי שנעשה ביוגה. התמקדו בתנועה הטבעית והספונטאנית של הנשימה. אל תנסו לווסת אותה או להדגיש אותה בשום צורה.
לרוב המתחילים יש מידה של קושי בתרגול זה. פעמים רבות הם נוהגים להדגיש את הנשימה באופן בלתי מודע כדי לעזור לעצמם להתמקד בתחושה. התוצאה הינה מאמץ כפוי ולא טבעי שמפריע לריכוז ולא עוזר לו. אל תעמיקו את נשימתכם או תגבירו את קולה. הנקודה הזו חשובה במיוחד במדיטציות קבוצתיות. נשימה קולנית יכולה להפריע מאד לנמצאים סביבכם. הניחו לנשימה לנוע בטבעיות כאילו הייתם ישנים. הרפו ואפשרו לתהליך להתקיים בקצב שלו.
כל זה נשמע קל, אבל הדברים מורכבים יותר ממה שאתם חושבים. אל תרימו ידיים אם תגלו שהרצון שלכם עומד בדרככם. השתמשו בזה כהזדמנות לבחון את טבעה של הכוונה המודעת. התבוננו ביחסי הגומלין העדינים בין הנשימה, הדחף לשלוט בנשימה והדחף להפסיק את השליטה בנשימה. אתם עשויים למצוא זאת מתסכל במשך זמן מה, אולם יש לכך ערך רב כהתנסות לימודית ובכל מקרה, זהו שלב חולף. בסופו של דבר תהליך הנשימה ישוב לזרימתו הטבעית ואתם תפסיקו לנסות לשלוט בו. כאשר זה יקרה, משמעות הדבר שלמדתם שיעור חשוב על הצורך הכפייתי שלכם לשלוט ביקום.
הנשימה, שנראית ממבט ראשון כל כך שגרתית ולא מעניינת הינה למעשה תהליך מורכב ומרתק. אם מתבוננים בה מקרוב מגלים שהיא מלאה בשינויים עדינים. ישנם סוגים רבים כל כך של נשימה. שאיפה ונשיפה, נשימה ארוכה, נשימה קצרה, נשימה עמוקה, נשימה רדודה, נשימה חלקה ונשימה מחוספסת. הסוגים השונים הללו משתלבים זה בזה בדרכים מעודנות ומורכבות. התבוננו בנשימה מקרוב וחקרו אותה. אתם תמצאו שינויים כבירים ומעגל מתמשך של תבניות חוזרות ונשנות. היא כמו סימפוניה. אל תתבוננו רק במאפיינים הגלויים של הנשימה. יש בה הרבה יותר מאשר שאיפה פנימה ונשיפה החוצה. לכל נשימה יש התחלה, אמצע וסוף. כל נשימה עוברת דרך תהליך של לידה, צמיחה ומוות וכל נשיפה עוברת את אותו תהליך. עומקה ומהירותה של הנשימה משתנה בהתאם למצב הרגשי, למחשבות הזורמות דרך התודעה ולצלילים שאנו שומעים. חקרו את התופעות הללו ותגלו שהן מרתקות.
אף-על-פי-כן, אין הכוונה שתשבו ותנהלו שיחות קטנות עם עצמכם בתוך ראשיכם: "יש נשימה קצרה ומחוספסת ויש נשימה עמוקה וארוכה. מעניין מה יקרה הלאה?". לא, זוהי לא ויפאסנה. זוהי חשיבה. אתם תגלו שהיא קורת בעיקר בהתחלה. זהו רק שלב חולף. פשוט שימו לב לתופעה והחזירו את תשומת-לבכם להתבוננות בתחושת הנשימה. הסחות-דעת מנטאליות כאלה תתרחשנה שוב. החזירו את תשומת-לבכם אל הנשימה שוב ושוב ושוב - כמה פעמים שייקח לכם עד שהסחות אלה לא תחזורנה שוב.
צפו להיתקלות בכמה קשיים כאשר תתחילו לתרגל את ההליך הזה. התודעה שלכם תנדוד ללא הרף, משתלחת בפראות לכל כיוון כמו דבורה שיכורה. נסו לא לדאוג. התופעה של תודעה המתנהגת כקוף מוכרת היטב. כל מודט מתקדם היה צריך להתמודד איתה. הם דחפו את עצמם קדימה בדרך זו או אחרת וכך תעשו גם אתם. פשוט ציינו לעצמכם את העובדה שחשבתם, חלמתם בהקיץ, דאגתם או הגיתם בכל דבר אחר. בעדינות אך בתקיפות, מבלי לדאוג או לשפוט את עצמכם על כך שסטיתם, פשוט חיזרו לתחושה הגופנית הפשוטה של הנשימה. עשו כך בפעם הבאה, שוב ושוב ושוב.
מתישהו בתהליך תמצאו את עצמכם עומדים פנים-מול-פנים בפני ההכרה הפתאומית והמזעזעת שאתם משוגעים לגמרי. התודעה שלכם הינה בית- משוגעים קשקשני וצווחני על גלגלים שמתדרדר במורד גבעה, לחלוטין ללא שליטה וחסר תקווה. אין שום בעיה. אינכם משוגעים יותר מכפי שהייתם אתמול. תמיד היה כך אולם מעולם לא שמתם לב לכך. גם אינכם משוגעים יותר מכל האנשים שסביבכם. ההבדל היחיד הוא שאתם מתעמתים עם המצב והם לא ולכן, באופן יחסי הם עדיין נינוחים. אין משמעות הדבר שמצבם טוב יותר. בורות יכולה להיות אושר אבל אינה מובילה לשחרור. אל תניחו להבנה הזאת לערער אתכם. למעשה, היא ציון-דרך, סימן להתקדמות אמיתית. משמעותה של העובדה שהבטתם לתופעה היישר בעיניים היא שאתם בדרך להשתחרר ממנה.
קיימים שני מצבי תודעה שעליכם להימנע מהם בזמן ההתבוננות חסרת המילים בנשימה: חשיבה ושקיעה. התודעה החושבת מתנהגת כקוף, כפי שתיארנו קודם לכן. התודעה השוקעת היא כמעט הפוכה. כמושג כללי, תודעה שוקעת מציינת כל מצב בו מתעמעמת המודעות הערנית. במצבה המוחלט התודעה השוקעת הינה מצב של ריקנות מנטאלית בה אין חשיבה, אין התבוננות בנשימה, אין מודעות לכלום. זהו פער, אזור מנטאלי אפור וחסר צורה, סוג של שינה חסרת חלומות. התודעה השוקעת הינה ריק. הימנעו מכך.
מדיטצית ויפאסנה הינה תהליך פעיל. ההתמקדות הינה תשומת-לב חזקה ונמרצת באובייקט אחד בלבד. המודעות הינה ערנות בהירה וצלולה. סמאדהי וסאטי הן שתי היכולות שאנו מעוניינים לטפח והתודעה השוקעת אינה מכילה אף אחת מהן. במצבה הגרוע ביותר היא תרדים אתכם, ובמצבה הקל ביותר היא פשוט תבזבז את זמנכם.
כאשר אתם מגלים שנפלתם אל מצב בו תודעתכם שקעה, פשוט ציינו זאת לעצמכם והחזירו את תשומת-לבכם אל תחושת הנשימה. התבוננו בתחושת השאיפה. חושו את מגעה של הנשיפה החוצה. נשמו פנימה, נשפו החוצה והתבוננו במתרחש. כאשר עשיתם זאת במשך זמן מה – אולי שבועות או חודשים – תתחילו לחוש את המגע כאובייקט פיסי. פשוט המשיכו בתהליך הנשימה פנימה והחוצה. התבוננו במתרחש. ככל שהריכוז שלכם מעמיק כך הקושי שלכם עם תודעתכם המקפצת כקוף יפחת יותר ויותר. הנשימה שלכם תואט ואתם תוכלו לעקוב אחריה בבהירות הולכת וגדלה ועם פחות ופחות הפרעות. אתם תתחילו להתנסות במצב של שלווה גדולה בה אתם נהנים מחופש מוחלט מכל אותם דברים אליהם אנו מתייחסים כמטרדים נפשיים, כגון חמדנות, תשוקה, קנאה או שנאה. הסערה הפנימית תעלם והפחד יסתלק. אלו מצבים יפיפיים, בהירים ומלאי שמחה של התודעה. הם זמניים, ומגיעים לסיומם כאשר המדיטציה מסתיימת. אולם אפילו התנסויות קצרות אלו ישנו את חייכם. זהו איננו השחרור, אלא אבני דרך בכיוון אליו. אל תצפו לאושר מיידי. אפילו ההגעה למצבים אלו כאבני-דרך דורשת זמן, מאמץ וסבלנות.
חווית המדיטציה איננה תחרות. אמנם יש מטרה מוגדרת אולם אין לוח-זמנים. אתם חופרים את דרככם עמוק יותר ויותר דרך שכבות האשליה אל ההכרה באמת העליונה של הקיום. התהליך עצמו מרתק ומשמעותי. אפשר ליהנות ממנו כשלעצמו. אין שום צורך למהר.
בסיומה של מדיטציה בישיבה שתורגלה היטב תחושו רעננות מענגת של התודעה. זוהי אנרגיה שלווה, עליזה ושמחה שניתן ליישמה גם בפתרון בעיות חיי היום-יום. רק אלה בפני עצמן הינן גמול הולם. מטרת המדיטציה איננה טיפול בבעיות, על אף שהיכולת לפתור בעיות הינה תועלת משנית וכך גם יש להתייחס אליה. אם תדגישו יתר על המידה את מימד פתרון הבעיות תגלו כי תשומת-הלב שלכם מופנית לבעיות אלו במהלך הישיבה במדיטציה והריכוז שלכם יוסט. אל תחשבו על בעיותיכם כאשר אתם מודטים. דחפו אותן הצידה בעדינות.
קחו הפסקה מכל דאגותיכם ותכניותיכם. הניחו למדיטציה שלכם להיות חופשה שלמה. סמכו על עצמכם ועל יכולתכם לטפל בעניינים אלה מאוחר יותר, כשאתם משתמשים באנרגיה וברעננות שצברתם במהלך המדיטציה. בטחו בעצמכם.
אל תציבו לעצמכם מטרות גבוהות מדי להשגה. היו עדינים עם עצמכם. אתם מנסים לעקוב אחר הנשימה שלכם בהתמדה וללא הפסקה. הדבר נראה קל לביצוע ולכן בהתחלה תהיה לכם הנטייה להקפדה מייגעת. זה לא מציאותי. עשו זאת לפרקי זמן קצרים במקום. בתחילתה של השאיפה, עשו את ההחלטה לעקוב אחר שאיפה זו בלבד. אפילו דבר זה לא קל לביצוע, אולם עדיין ניתן לעשותו. לאחר מכן, בתחילתה של הנשיפה עשו את ההחלטה לעקוב אחריה רק למשך אותה נשיפה עד שתסתיים. קרוב לודאי שתכשלו בכך שוב ושוב אך התמידו בכך.
בכל פעם שאתם כושלים, התחילו שוב. התמודדו עם נשימה אחת בכל פעם. זוהי רמת המשחק בה אתם יכולים למעשה לנצח. דבקו בכך – נחישות רעננה בכל מחזור נשימה, לפרקי זמן זעירים. התבוננו בכל נשימה בתשומת-לב ודיוק, שבריר שנייה אחר שבריר שנייה, כאשר נחישות רעננה מצטברת זו על גבי זו עם כל אחת מהן. בדרך זו בסופו של דבר, התוצאה תהיה מודעות מתמשכת ורציפה .
תשומת-לב לנשימה הינה מודעות בזמן הווה. כאשר עושים זאת כהלכה נעשים מודעים רק למתרחש בהווה. אינכם מתבוננים אחורה וגם לא קדימה. אתם שוכחים את הנשימה האחרונה ואינכם מצפים לבאה. כאשר השאיפה רק מתחילה אינכם מתבוננים קדימה וממתינים לסיומה. אינכם מדלגים קדימה לנשיפה שתבוא לאחר מכן. אתם נשארים עם מה שמתרחש בפועל. הנשימה מתחילה, ורק אליה אתם שמים לב; לא לשום דבר אחר.
המדיטציה הזו הנה תהליך של אימון התודעה מחדש. המצב אליו אתם מכוונים הוא של מודעות מוחלטת לכל מה שמתרחש בתפישתכם את העולם , בדיוק כפי שהוא מתרחש, ברגע בו הוא מתרחש. מודעות מוחלטת, רציפה, בזמן הווה. זוהי מטרה גבוהה מאד ולא ניתן לממש את כולה מייד. נדרש לכך אימון רב, לכן התחילו בקטן. אנו מתחילים במודעות מוחלטת לפרק זמן זעיר אחד, לשאיפה אחת בלבד. כאשר תצליחו בכך, תהיו בדרככם אל חוויה חדשה לגמרי של החיים.