מאז זמנו של הבודהא, המסורת באסיה התומכת בדהרמה (הדרך הרוחנית) היא כזו של נדיבות הדדית. הקהילה המקומית מראה את הערכתה והכבוד שהיא רוחשת לתרגול הרוחני על ידי כך שהיא תומכת במנזרים ובצרכים הבסיסיים של אוכל, ביגוד, מקלט ותרופות. בתמורה, נתמכת הקהילה על ידי הקורסים, הלימוד וההדרכה אשר מוצעים על ידי הנזירים והנזירות. במשך 2,500 שנה סיפק ביטוי חי זה של שיתוף פעולה וקיום הדדי תמיכה רוחנית, הן לקהילה הרוחנית והן לקהילה החילונית.
במערב, מסורת המנזרים לא הפכה לשכיחה עדיין. רבים מהמורים שמציעים את הלימוד והעצות הרוחניות בחרו לא להפוך לנזירים, ואינם חיים במנזרים. עם זאת, מורים אלה ממשיכים את המסורת של נתינה חופשית של הלימוד – הדהרמה - ונתמכים על ידי נתינה חופשית ותמיכה מהקהילה.
בהולכם בעקבות המסורת, המורים מציעים את הדרכתם וניסיונם ברוח הנדיבות והתרומה, מאחר שהלימוד – הדהרמה - אינם יכולים להימדד בערכים חומריים.
עלות הקורסים, הכוללת הוצאות של מזון ומגורים, הוצאות ארגוניות והוצאות נסיעה של המורים, מוצעת אף היא כפעולה של נתינה ורוחב לב, ללא מחיר נקוב.
העדר של מחיר נקוב עבור הלימוד ועבור עלות הקורסים, מאפשר לאנשים שאין ידם משגת לשלם, להשתתף בקורס ולזכות בפירות התרגול.
בסופו של הקורס ניתנת לתלמידים הזדמנות להביע את הערכתם לדהרמה בשתי צורות: על ידי מתן תרומה למורים, שתאפשר להם להמשיך וללמד, ועל ידי תרומה לכיסוי הוצאות הקורס שתאפשר לקורסים נוספים להמשיך ולהתקיים, ותעניק לאנשים אחרים את ההזדמנות להשתתף אף הם בקורסים.
כל תרומה שתוכלו לתת תתקבל בהערכה ובשמחה, ותתרום לכך שהדהרמה תמשיך להיות מועברת לכל דורש. זוהי הזדמנות להמשיך את המסורת רבת השנים של תרגול תמיכה הדדית בין המורים לתלמידים, ביטוי עמוק של התלות ההדדית, הקשר והחיבור בין כולנו.