התאומים: אמונה וספק מאת: סטיבן בצ'לור

סטיבן בצ'לור משוחח עם ננסי פאטון על אגנוסטיות, והאם ניתן להאמין ובאותה עת גם להטיל ספק בדרך הבודהיסטית.


נ.פ: שמעתי שאתה מגדיר את השקפותיך האגנוסטיות כאגנוסטיות עמוקה. במה השקפה זו שונה מההשקפה המקובלת (אשר למרבה העניין, לדבריך, היא מושג שנטבע ע"י תומס האקסלי, בשנות השמונים המאוחרות של המאה ה-19, כך שיוכל למתג את עצמו מול בני דורו הפילוסופים הנוצרים, הרציונליים ודומיהם).

ס.ב: אגנוסטיות עמוקה, עבורי, מחברת את הרעיון של אגנוסטיות המוכר בתרבות המערבית החילונית, עם סוג של אי-ידיעה שמטופח בתרגול של סוגים מסוימים של מדיטציה בודהיסטית. למשל, בתרגול של זן, אתה שואל את עצמך שאלה: "מה זה?". אתה שואל את השאלה לא כחקירה אינטלקטואלית, אלא כאמצעי להעלות את השאלה הראשונית שהחיים שלך מציבים לפניך. במילים אחרות: "מי אני?". בסופו של דבר זה הלב של כל התרגול הבודהיסטי – לגלות מהו הטבע של העצמי, של המציאות, של התודעה או איך שאנו בוחרים להגדיר זאת.

כמובן שבכל פעם שאתה שואל את השאלה, אתה בעצם מכריז שאינך יודע משהו. סוג כזה של אי ידיעה הוא א-גנוסטיקה שיורדת לרובד עמוק יותר. באגנוסטיקה, כפי שהיא מובנת היום, משמעותה של אי הידיעה היא בעצם חוסר עניין בידיעה, או בגיבוש דעה על שאלות מסוימות כמו " מה קורה לאחר המוות? מה מקור היקום? האם יש אלוהים?" אגנוסטיקן הוא זה שיאמר, "אני פשוט לא יודע."

אני מעוניין לחקור את ה"לא יודע" הזה לעומק החקירה הקיומית שנדמית כקרובה לרעיון שמקורו בסין, ה -Wu Hsin, שמשמעותו "”no mind. לרעיון זה יש גם מקבילות בטבעה של חקירת ה"ריקות". בתורתו של הלאמה צונגקאפה, למשל, אתה מיישם מה שנקרא dondamchojekyirigpa שמשמעותו – חקירת הטבע המוחלט של הדברים. גם זו שיטה של חקירה מדיטטיבית עמוקה, ששואפת לבקר את תחושת האגו המזוייפת שכולנו סובלים ממנה, לנפץ אותה, ולפתוח נקודת מבט חדשה על עולמנו כלא צפוי ומשתנה. חקירה זו, גם מתחילה מהמקום בו אתה אומר "אני לא יודע מהו טבע המציאות".

נ.פ: קיימת ציפייה מבודהיסטים לרמה מסוימת של אמונה בתורה הבודהיסטית. איך זה מסתדר עם השאלות של אגנוסטיות עמוקה, או אפילו עם ספקות פשוטים שצצים בפני התלמידים שעלולים להרגיש שהם משתרכים לאיטם ומחכים להתגלות ה'אמונה'?

ס.ב: אני לא בטוח שהשתרכות איטית היא מצב נחות לעומת מצב של אמונה גדולה. כאשר אנו משתמשים במילה כמו אמונה אנו צריכים להיות מאוד ברורים למה כוונתנו. הבודהיזם הקלאסי כפי שמלמד הלאם-רים, מפרש את האמונה כמורכבת משלושה היבטים: הראשון הוא כמיהה לנשגב, חוסר שביעות רצון ממה שהינך עכשיו, והשתוקקות למיצוי פוטנציאל לא ממומש שקיים בתוכך. כמיהה זו יכולה להתמקד ברעיון של הבודהה, של הארה, של חוכמה או חמלה – ערכים שאתה משתוקק לממש בחייך.

בבודהיזם הטיבטי חלק נכבד מהכמיהה מועבר דרך הדמות של הלאמה. קיימת אמונה גדולה ביכולתו של הלאמה להוביל אותך להגשמה של הארה, חוכמה, חמלה וכיו"ב.
הבודהיזם הטיבטי מייחס חשיבות עצומה למסירות לגורו, לכן כאשר אתה לוקח מפלט כבודהיסט טיבטי אתה מתחיל ב Lama la kyabsuchhi (אני לוקח מפלט בלאמה). במסורות אחרות של הבודהיזם אתה פשוט לוקח מפלט בבודהה, בדהרמה, ובסנגהה.

ההיבט השני הוא האיכויות של פתיחות ואור קורן– תודעה ששואפת לערכים חיובים, וגם מצב תודעה שאנו חווים לרגעים כאשר המהומה והפיטפוט הפנימי נרגעים, לדוגמה, בזמן מדיטציה. אתה מקבל רמזים על יכולות גדולות יותר הקיימות בתודעתך. אמונה אם כן היא מעין בהירות פנימית שלא כל כך ממוקדת בלאמה או בבודהה, אלא נותנת תוקף ליכולת הפנימית שלנו לעבור טרנספומציה.

ולבסוף ישנה האמונה שמשמעותה שאנו מעוניינים לשמר בתודעתנו מערכת רעיונות ועקרונות ולפעול לפיהם. זו יכולה להיות הנחת עבודה מסוימת, כמו "אני סומך שתהליך זה של מדיטציה ישא פירות", שבהקשר זה הופכת לחלק מהאמונה שלנו.
במקום להתייחס לאמונה כמצב חד מימדי, או שאנו מאמינים או שלא, אפשר לראות את האמונה כמבנה מורכב בעל תפקודים שונים. אנו גם יכולים לראות שאמונה היא בעצם תרגול, שביכולתנו לטפח את הכמיהה הזו, הבהירות הזו, ואנו יכולים לחשוף את המבנה התפיסתי שמאפשר לנו מסגרת לתרגול והתנהגות. האמונה חיונית לתהליך, אבל הדרך שבה היא מתממשת יכולה להיות שונה מאוד ממתרגל למתרגל.

אני מאמין שאמונה תמיד כרוכה במידה מסויימת של ספק. כאשר תרגלתי זן בקוריאה, המורה שלי הדגיש שלושה מימדים שצריך לטפח: אמונה גדולה, ספק גדול, ואומץ גדול. המסורת גם דורשת נכונות לפתוח את עצמנו לנושאים לא פתורים בחיינו וחוויותנו , לחיות תמיד קרוב מאוד לגבול של מה שאתה לא יודע ולא לתת לעצמך ליפול למלכודת של מערכת אמונות מטאפיסיות. זה דורש אומץ רב; אין זה קל להחזיק באמונה ובספק במצב זה של מתח חי ודינמי.
אם יש לך אמונה ללא ספקות, אתה עלול להלכד במערכת אמונה סגורה. אם יש לך ספקות ללא אמונה, אתה בסיכון למעוד לתוך סוג של ניהיליזם ספקני. באיזו שהיא דרך צריך לאחוז בשניהם. זו דעתי האישית; לא כל הבודהיסטים יסכימו איתי. אבל זו בהחלט הדרך שאומצה ע"י זרם מסויים בזן, וזו גישה שאני מוצא כמאוד נוחה לציות...

 

תורגם במסגרת פרויקט פעם בשבוע של בודהיזם בישראל

 

תרגום: יוסי אדם

מקור: http://fpmt.org/mandala/archives/mandala-issues-for-2002/september/the-twins-faith-and-doubt/