ת: במסורת הברַהמנית 'הבלתי-מותנה' היה מכוון למשהו דמוי אלוהים, וקץ הסבל הובן כך שלאחר המוות אין עוד לידה מחדש. בטקסטים ברהמינים בשפת הסנסקריט המונח שבודהיסטים מתרגמים כ'אל-מותי' מתורגם לעיתים קרובות כ'נצחי'. כך לוקח הבודהה מילה שגורה בתרבות של הזמנים שבהם הוא חי ומשתמש בה בצורה שונה לחלוטין. דוגמא טובה לכך היא המילה אַרִיַה (ariya) שמשמעותה 'אצילי'. הברהמינים השתמשו במונח זה במשמעות גזעית ואתנית, בעוד שהבודהה נותן לכך משמעות אוניברסאלית וטוען שלכל היצורים יש פוטנציאל להיות אַרִיַה. הוא מתעלה מן המובן המקורי של המילה ונותן לה משמעות חדשה. בדומה, הוא משתמש במונח 'בלתי-מותנה' בדרך חדשה:
"ומהו, נזירים, הבלתי-מותנה? סיום ההשתוקקות, סיום השנאה, סיום התעתוע: לזה ייקרא הבלתי-מותנה. ... ומהי, נזירים, הדרך המובילה לבלתי-מותנה? תשומת לב המופנית אל הגוף: לזה ייקרא הדרך המובילה אל הבלתי-מותנה..." [S. 43:1]
בקטע זה הופך 'הבלתי-מותנה' משם-עצם המסמן דבר טרנסצנדנטלי, לפעולה: להיות בלתי-מותנה על ידי השתוקקות, שנאה ותעתוע. עבור כולנו אפשרי לחיות בעולם זה באופן שהוא בלתי-מותנה על ידי חמדנות, שנאה ותעתוע. אותו ביטוי, אגב, משמש גם להגדרה של ניבאנה.
ש: האם אתה אומר שאין דבר בניבאנה שהוא על-טבעי? האם אין משמעותה של הפסקת הדוקהה הליכה מעבר ליחסי אל המוחלט?
ת: מבחינה לוגית הפסקת הדוקהה אמורה להיות הסיום של מה שהבודהה מגדיר כדוקהה: לידה, הזדקנות, חולי, מוות; לפגוש את מה שאינו יקר, להיפרד ממה שיקר, לא לקבל את מה שרוצים, וכו'. אבל אם המשמעות של הפסקת הדוקהה היא "ההתפוגגות ללא עקבות וההפסקה של אותה השתוקקות, ההרפיה ממנה ונטישתה, השחרור והעצמאות ממנה" (כפי שהגדיר זאת הבודהה בדרשתו הראשונה), אין משמעות הדבר שאם נצליח להפסיק להשתוקק, לא עוד נחלה ולא עוד נמות, או שלא עוד ניאלץ להיפרד ממה שיקר. אף על פי כן, נדמה שדי מהר נספגה מחדש הדהמה של הבודהה בתוך המטריצה של המחשבה ההודית בת זמנו. על פי האופאנישאדות, השאיפה של התרגול הרוחני היא להפסיק להיוולד מחדש על מנת שלא עוד לסבול. כך, בבודהיזם האורתודוכסי, היו ארבע האמיתות הנאצלות לייצוג של אסטרטגיה נוספת להשגת אותה מטרה, עם הבדל אחד בלבד – ששחרור מלידה מחדש אין משמעותה בילוי לנצח באחדות עם אלוהים. (אם כי לא לגמרי ברור מהי כן משמעותה.) לדידי, ארבע האמיתות הן ארבע משימות, האחת מובילה לבאה אחריה. המשימה הראשונה היא הבנה וידיעה מלאה של דוקהה, שמובילה להרפיה מהשתוקקות, שמובילה להפסקת ההשתוקקות, שמובילה להיפתחות של דרך שמונת הנתיבים. אני ער לכך שזוהי קריאה לא-אורתודוכסית, אבל היא מובנת יותר עבורי. בקריאה זאת, ניבאנה היא על-טבעית רק במובן של התעלות מהשתוקקות. היא איננה טרנסצנדנטית באופן מוחלט כלשהו.
ש: אם כך, מהי המשמעות של ניבאנה?
ת: המשמעות של ניבאנה היא שחרור מהשתוקקות. הרעיון של שחרור שכזה משתמע כבר מתוך מה שבעיני הבודהה היא הבנה מלאה של דוקהה. הוא מגדיר 'הבנה מלאה', 'הבלתי-מותנה', 'האל-מותי', ו-'ניבאנה' תוך שימוש באותו ביטוי: "סיום ההשתוקקות, סיום השנאה, סיום התעתוע". במילים אחרות, מתברר שהבנה מלאה ושחרור מהשתוקקות הם וריאציות שונות על אותו נושא. הבנה זאת, ייאמר, איננה ידע אינטלקטואלי או קונצפטואלי. להבין דוקהה באופן מלא משמע, שהמשיכות והסלידות שלנו אינן מטות עוד את בהירות התובנה שלנו. כבר איננו רוצים שדברים יהיו כך ולא אחרת. המטרה היא להבין את עצמנו ואת העולם בדרך שונה, וזה מה שמשחרר אותנו מחמדנות, שנאה ותעתוע. אנו מרוויחים השתוות נפש עמוקה וזוהרת. במובן זה הבנה מלאה היא מושג נרדף לניבאנה, לבלתי-מותנה ולאל-מותי.
ש: המיתוס של הבלתי-מותנה וההבטחה של ניבאנה מספקים תכלית לתרגול. האם אינך מאבד דבר חשוב עם ההבנה הזאת של שחרור?
ת: לא. אני חושב שבודהיסטים מערביים רבים נוטים לחפש ברעיונות של הבלתי-מותנה וניבאנה דבר כלשהו שמתקרב לאלוהים או לאלוהי בתרבות היהודית-נוצרית. אנשים רבים נמשכים לבודהיזם, הם מוצאים בו משיכה, אבל לעיתים קרובות יש הרגשה מציקה שחסר איזה דבר חשוב.המשימה המרכזית בבודהיזם היא לדעת באופן מלא דוקהה, אניצ'ה ואנָטה (אי-נחת, ארעיות ואין-עצמי). המשמעות היא שיש להבין את חמשת המצרפים של צורה, רגשות, תפיסות, נטיות והכרה, ללא חמדנות, שנאה ותעתוע. התנסות שכזאת מקרבת אותנו דווקא אל ההתנסות שלנו בעולם המותנה. לדעתי, התרגול איננו מכוון להליכה לאיבוד בהתמזגות עם אמת אבסולוטית כלשהי, אלא להיפתחות מלאה להתנסות האישית של החולף, הטראגי והנעדר-עצמי.
ש: מהן ההשלכות לתרגול?
ת: תשומת לב מתחילה בנשימה ובגוף, אחר כך היא נעה פנימה לרגשות ומצבי תודעה, עד שהיא מסתיימת במודעות למכלול של מה שמתרחש בחיים שלך כאן ועכשיו. לא ניתן לצמצם מדיטציה בודהיסטית להתבוננות פנימית; המטרה איננה להשיג איזו חוויה מיסטית פנימית. התבוננות היא בודאי חלק מהתרגול, אבל רק חלק. היא מהווה פאזה של תנועה אל עבר חזון חיים יותר מקיף. המטרה היא להיות נוכח ובתשומת לב לכל מה שקורה, מבלי לייחס חשיבות יתר לפנימיות. כמובן, מכיוון שאנו סובלים מגישות נוירוטיות של חמדנות, שנאה ותעתוע, אנו צריכים להתבונן יותר עמוק בתוכנו פנימה על מנת להגיע להבנה יותר טובה של אופני הפעולה של התודעה. אבל הסיבה שאנו עושים זאת היא כדי לטפח יחס יותר חמלתי ושפוי כלפי העולם, לא כדי לברוח ממנו אל תוך איזושהי התעמקות סובייקטיבית.
ש: האם הבודהה לא הציג את 'ניבאנה' ו'הבלתי-מותנה' כקבועים?
ת: ניבאנה איננה קבועה במובן שברגע שחווית אותה היא תהיה עימך לנצח. הבודהה הכיר בכך שאחרי התנסות של להיות 'בלתי מותנה' על ידי חמדנות וכו', רוב דפוסי ההתנהגות המורגלים יחזרו, ואתם תרגישו ותחשבו פחות או יותר כפי שהיה מקודם, אלא שעכשיו אתם יודעים בעצמכם שאתם חופשיים לא לחיות על פי הדחפים והמניעים של ההתניה שלכם. זהו חופש מסוג של מוות פנימי, שהבודהה מכנה מארה. במובן הזה ניבאנה איננה המטרה של הדרך, כי אם מה שמאפשר לה להתחיל. זו אפשרות שיש לכולנו כאן ועכשיו לחיות אחרת, בדרך שאינה מותנית. אתם נכנסים לזרם כשאתם חווים שחרור מחמדנות, שנאה ותעתוע. מששוחררתם מן הצורך לנסות לשמור את הכול אותו דבר, כפי שאני רוצה, אתם חופשיים להגיב לעולם בדרך אחרת לגמרי, שאינה מותנית על ידי חמדנות, שנאה ותעתוע. המשמעות של ניבאנה אינה שחרור מן החוויה של העולם הארצי, כי אם שחרור של חוויית ההשתוקקות.
ש: מה ההבדל בין 'שחרור מן' ו'שחרור של'?
ת: יש קטע מפורסם בקאנון הפאלי (Udāna. 8:3; Utivuttaka. 43) שבו הבודהה מצהיר כי יש בלתי-מותנה, שבלעדיו לא ייתכן שחרור מהמותנה. פירוש מקובל של הקטע הוא שהבודהה הכיר מציאות מוחלטת שקיימת בנפרד מהעולם של המאוֹרעות המותנים. אולם, קריאה לגיטימית אחרת של הטקסט מבינה אותו כאומר שמכיוון שאפשר להיות בלתי-מותנים על ידי השתוקקות, שנאה ותעתוע, על כן שחרור הוא אפשרות עבור אלה שמותנים בידי השתוקקות, שנאה ותעתוע. במילים אחרות, לא מדובר באפשרות של שחרור 'מן' העולם הארצי של לידה ומוות, כי אם שחרור 'של' אלה שמותנים כך. הבנתי היא שהבודהה תיאר את התעוררותו כולה בתוך ההקשר של התנסות אמפירית.