ערוץ של חוכמה נשגבת זורם בין שני מעיינות עתיקים של רוח– הדרך הבודהיסטית והסופיזם. שתי דרכים אשר שפתם שונה, אך שמשתזרות בהרמוניה מופלאה, מאירות ומנחות את דרכם של הולכי דרך במסעם הפנימי אל החופש הפנימי ואל עומקו של הלב.
לאורך מסעי שלי בדרך הבודהיסטית, אשר שורשיה נטועים עמוק באדמתה של הודו העתיקה, למדתי לפגוש את התנועות העדינות של גופי ותודעתי, גם אלו המכאיבים ומכבידים עלי, בחמלה עמוקה. למדתי להבחין בדקויות התודעתיות המייצרות בי מצוקה ולמדתי שוב ושוב להרפות אל תוך חוכמתו העמוקה של הלב. חוכמה שבשורשה שחרור ושמחה. במקביל השירה הסופית, המגיעה מן הזרם המיסטי של האסלאם, מלאה אותי ערגה, חשפה את געגועי נשמתי לאחדות עם המקודש, ממלאת את ליבי בידיעת היופי האלוהי המנצנץ בכל.
שזירתן של שתי דרכים אלו מהווה כר נרחב ועשיר להתבוננות עמוקה. היא פותחת חלונות לשחרור מכבלי ה"עצמי" ומאפשרת נגיעה מענגת בממדים עמוקים של יופי וחסד . השירה הסופית מעניקה ביטוי יפיפה וקסום לתובנות העמוקות ולאיכויות המיטיבות שהבודהיזם מטפח. היא חוצה את חומות המחשבה ומתקיימת כהבטחה מאירה המתגלה מבעד לערפילי האמונות המגבילות הממסכות את תודעתנו.
הדרך הבודהיסטית, עם ההיסטוריה העשירה שלה, בת ה 2500 שנה, מציעה דרך פרקטית לגאולה. היא מעניקה כלים להבנת טבע הסבל. היא משרטטת את האופן להפסקתו ומתווה דרך בעלת שמונה נתיבים המאפשרת זאת. היא מלמדת אותנו את חשיבות הטיפוח התודעתי, את עוצמתה של חמלה ואת החוכמה המשחררת המקרבת אותנו אל מרחבי החופש הבלתי מותנים, מרחבים שבשירה הסופית נקראים "האהוב".
לסיכום, החיבור בין הדרך הבודהיסטית והשירה הסופית, הוא עדות לחיפוש האוניברסלי אחר התעוררות רוחנית ולכוחם הטרנספורמטיבי של אהבה וקשב עמוק. בעוד אנחנו בדרך מתרגלים מדיטציית מיינדפולנס, ניזונים מן הדרך הבודהיסטית ונעזרים בכליה, אנחנו יכולים לתבל את דרכינו ביופייה של השירה הסופית הצובעת גם את קשיי ואתגרי חיינו ביופי, נוגעת ופותחת את הנקבוביות העדינות ביותר של הלב.
מאמר זה הנו הרהור אישי על שזירתן של הדרך הבודהיסטית והשירה הסופית, שבילים שעיצבו את חיי ועבודתי.
בכדי להמשיך ולהעמיק בסינרגיה מופלאה זו, אני מזמינה אתכם לבקר באתר שלי: www.ellayamor.com