Four Foundations of Mindfulness, MN 10

חלק ראשון

שמעתי מילים אלה מפי הבודהא כאשר חייתי בקהסדהרמה, בעיירת השוק של אזור קורו. הבודהא פנה אל הנזירים בדברים.

'נזירים', אמר.

והנזירים השיבו: 'כן אדון מבורך'.

הבודהא אמר: "נזירים, קיימת דרך יפיפיה לחיות חיים של תבונה וטוהר, דרך להתגבר על עצב וצער, דרך לשים קץ לפחד וחרדה, דרך שאם תלכו בה, תגיעו לנירוונה. דרך זו היא דרך ארבעת היסודות של המודעות.

מהם ארבעת היסודות?

נזירים, אדם מתרגל התבוננות בגוף בתוך הגוף. נחוש, בהבנה ברורה, מודע, הוא מתגבר על כל צורה של תאוותנות בחיים אלה.

אדם מתבונן בתחושות בתוך התחושות. נחוש, בהבנה ברורה, מודע, הוא מתגבר על כל צורה של תאוותנות בחיים הללו.

אדם מתבונן בתודעה בתוך התודעה. נחוש, בהבנה ברורה, מודע, הוא מתגבר על כל צורה של תאוותנות בחיים הללו.

אדם מתבונן במושאי התודעה בתוך מושאי התודעה. נחוש, בהבנה ברורה, מודע, הוא מתגבר על כל צורה של תאוותנות בחיים הללו.

 

חלק שני

וכיצד מתבונן המתרגל בגוף בתוך הגוף?

הוא יוצא ליער, למרגלות עץ, או לחדר ריק. הוא יושב בסיכול רגליים בתנוחת הלוטוס, זוקף את גופו, ומייסד מודעות לפניו. הוא שואף אויר, מודע לשאיפתו. הוא נושף אויר, מודע לנשיפתו. כאשר הוא שואף שאיפה ארוכה, הוא יודע: "אני שואף שאיפה ארוכה". כאשר הוא שואף שאיפה קצרה, הוא יודע: "אני שואף שאיפה קצרה". כאשר הוא נושף נשיפה ארוכה, הוא יודע: "אני נושף נשיפה ארוכה". כאשר הוא נושף נשיפה קצרה, הוא יודע: "אני נושף נשיפה קצרה".

הוא משתמש בתרגול הבא: "עם הנשימה פנימה אני מודע לכל גופי, עם הנשיפה החוצה אני מודע לכל גופי", ואז: "עם השאיפה פנימה אני מרגיע את כל הפעילות בגופי, עם הנשיפה החוצה אני מרגיע את כל הפעילות בגופי".

ממש כשם שאדם שמורגל בסיבובים, כאשר הוא פונה פנייה ארוכה, הוא יודע: "אני פונה פנייה ארוכה", או כאשר פונה פנייה חדה, הוא מודע: "אני פונה פנייה חדה", כך המתרגל, כאשר הוא נושם פנימה נשימה ארוכה, הוא יודע: "אני נושם פנימה נשימה ארוכה". וכאשר הוא נושם נשימה קצרה, הוא יודע "אני נושם נשימה קצרה". וכאשר הוא נושף נשיפה ארוכה, הוא יודע "אני נושף נשיפה ארוכה" וכאשר הוא נושף נשיפה קצרה, הוא יודע "אני נושף נשיפה קצרה."

הוא משתמש בתרגול הבא: "עם הנשימה פנימה אני מודע לכל גופי. עם הנשימה פנימה אני מרגיע את הפעילות בגופי. עם הנשיפה אני מרגיע את גופי. עם הנשיפה החוצה אני מפחית את הפעילות של גופי."

כך המתרגל מתבונן בגוף בתוך הגוף. הוא מתבונן בגוף- בתוך הגוף או מחוץ לגוף, או בשתי הדרכים גם יחד. הוא מתבונן בתהליך ההתהוות בגוף, ובתהליך הדעיכה בתוך הגוף, או בתהליך של התהוות ודעיכה גם יחד. הוא מודע לעובדה: יש כאן גוף. עד שהבנה ומודעות שלמה מתרחשות. הוא משמר את ההתבוננות, חופשי, איננו כבול לדאגות היומיום. כך מתרגל מתבונן בגוף בתוך הגוף, הו נזירים.

יתרה מזאת, כאשר המתרגל הולך, הוא מודע: "אני הולך". כאשר הוא עומד, הוא מודע: "אני עומד" כאשר הוא יושב, הוא מודע: "אני יושב", כאשר הוא שוכב, הוא מודע: "אני שוכב". בכל תנוחה שבה הוא נמצא, הוא מודע לתנוחת הגוף.

כך המתרגל מתבונן בגוף בתוך הגוף. הוא מתבונן בפנים הגוף ובחוץ הגוף, או בשניהם גם יחד. הוא מתבונן בתהליך ההתהוות או בתהליך הדעיכה בתוך הגוף, או בשניהם גם יחד. או שהוא מודע "יש כאן גוף". עד אשר הבנה ומודעות מלאות מתהוות. הוא משמר את ההתבוננות, חופשי, איננו כבול לשום דאגות יומיום. כך המתרגל מתבונן בגוף בתוך הגוף.

יתרה מזאת, אם המתרגל צועד קדימה או אחורה, הוא שם לב להליכה קדימה או אחורה. אם הוא מסתכל קדימה או אחורה, מתכופף או מזדקף, הוא מודע למה שהוא עושה. הוא מודע לאופן בו הוא מתלבש, או נושא את קערת הנדבות שלו. כאשר הוא אוכל או שותה, לועס או בולע, הוא שם לב לכך. כאשר הוא מפריש צואה או שתן, הוא שם לב לכך.

יתרה מזאת, הוא מודט על גופו שלו מכף רגל ועד ראש, ומן השיער לכפות הרגליים, הגוף שבתוך עורו קיימות כל הטומאות השייכות לגוף, "הנה שער הראש, הנה שער הגוף, הציפורניים, השיניים, הלב, הכבד, הריאות, כל האיברים הפנימיים, זיעה, שומן דמעות, ריר, נזלת, שאר נוזלי הגוף, שתן."

נזירים, דמו בנפשכם שק שניתן לפתוח משני הצדדים. הוא מכיל מגוון זרעים: אורז חום, אורז פרא, שעועית, סומסום, אורז לבן. כאשר אדם חד עין פותח את השק, הוא יסקור את תוכנו: אורז חום, אורז פרא, שעועית, סומסום, אורז לבן. ממש כך המתרגל הסוקר את גופו מכף רגל ועד ראש וחזרה, גוף המכיל שכבות של עור מלאות טומאות השייכות לגוף. הוא רואה: "הנה שער הראש, הנה שער הגוף, הציפורניים, השיניים, הלב, הכבד, הריאות, כל האיברים הפנימיים, זיעה, שומן, דמעות, ריר, נזלת, שאר נוזלי הגוף, שתן."

כך המתרגל שומר על מודעות לגוף בתוך הגוף: הוא מתבונן בגוף מבפנים או מבחוץ או שניהם גם יחד. הוא מתבונן בתהליך ההתהוות והדעיכה בתוך הגוף ומחוצה לו. הוא מודע לעובדה: "יש כאן גוף". עד שהבנה ומודעות מלאות מתרחשות. הוא ממשיך להתבונן, חופשי, איננו כבול לדאגות היומיום. כך הוא מתבונן בגוף בתוך הגוף, הו נזירים.

יתרה מזאת, בכל תנוחה שבה נמצא המתרגל, הוא סורק את יסודות הגוף: האדמה, המים, האש והאוויר.

ממש כשם שקצב מיומן, לאחר ששחט פרה ישב סמוך לצומת הדרכים ויבתר את הגופה לחלקים, כך המתרגל סורק את היסודות המרכיבים את גופו שלו: "כאן בגוף זה יסוד האדמה, יסוד המים, יסוד האש ויסוד האוויר."

כך המתרגל מתבונן בגופו בתוך גופו. מתבונן מבפנים או מבחוץ או משניהם גם יחד. הוא מתבונן בתהליך ההתהוות והדעיכה בגוף ובשניהם גם יחד. הוא מודע: "יש כאן גוף". עד אשר הבנה ומודעות מלאות מתרחשות. הוא ממשיך להתבונן, חופשי, איננו כבול לדאגות היומיום. כך מתרגל מתבונן בגוף בתוך הגוף, הו נזירים.

יתרה מזאת, המתרגל מדמיין את גופו כגוויה, אשר זרוקה על הקרקע מזה יום, יומיים או שלושה. מגואלת בדם, כחולה, מצחינה. הוא מתבונן: "זה גם טבעו של גופי שלי. הוא יסתיים באותו אופן. אין כל דרך להימנע מכך." המתרגל ממשיך להתבונן בגוף בתוך הגוף: הוא מתבונן בגוף בחלקו הפנימי ומחלקו החיצוני, או משניהם גם יחד. הוא ממשיך להתבונן בתהליך ההתהוות והדעיכה או בשניהם גם יחד. הוא מודע: "יש כאן גוף". עד אשר הבנה ומודעות מלאות מתרחשות. הוא נשאר מודע ומתבונן, חופשי, איננו כבול לדאגות היומיום. כך המתרגל מתבונן בגופו בתוך גופו. הו, נזירים.

יתרה מזאת, המתרגל מדמיין את גופו כגוויה, אשר זרוקה על הקרקע מוקפת חיות שונות, האוכלות נבלות, ובכללן תולעים. והוא מתבונן: "זה גם טבעו של גופי שלי. הוא יסתיים באותו אופן. אין כל דרך להימנע מכך."

המתרגל ממשיך להתבונן בגוף בתוך הגוף: הוא מתבונן בגוף בחלקו הפנימי ומחלקו החיצוני, או משניהם גם יחד. הוא ממשיך להתבונן בתהליך ההתהוות והדעיכה או בשניהם גם יחד. הוא מודע: "יש כאן גוף". עד אשר הבנה ומודעות מלאות מתרחשות. הוא נשאר מודע ומתבונן, חופשי, איננו כבול לדאגות היומיום. כך המתרגל מתבונן בגופו בתוך גופו. הו, נזירים.

יתרה מזאת, המתרגל מדמיין את גופו כגוויה, אשר זרוקה בתעלה בצד הדרך. זהו רק שלד, שנותר עליו מעט בשר ודם דביק, והעצמות דבוקות זו לזו בסחוס. והוא מתבונן: "זה גם טבעו של גופי שלי. הוא יסתיים באותו אופן. אין כל דרך להימנע מכך."…

יתרה מזאת, המתרגל מדמיין את גופו כגוויה, אשר זרוקה בתעלה בצד הדרך. זהו שלד. כבר אין בשר ודם, רק העצמות עדיין מחוברות זו לזו בסחוס. והוא מתבונן: "זה גם טבעו של גופי שלי. הוא יסתיים באותו אופן. אין כל דרך להימנע מכך."…

יתרה מזאת, המתרגל מדמיין את גופו כגוויה, אשר זרוקה בתעלה בצד הדרך. כל שנשאר הוא אוסף עצמות פזורות פה ושם. במקום אחד עצם יד, במקום אחר צלע, אגן, עמוד שדרה, גולגולת…

יתרה מזאת, המתרגל מדמיין את גופו כגוויה, אשר זרוקה בתעלה בצד הדרך. היא מונחת שם מזה כשנה, כל שנשאר הוא אוסף של עצמות יבשות…

יתרה מזאת, המתרגל מדמיין את גופו כגוויה, אשר זרוקה בתעלה בצד הדרך. כל שנותר הוא אבק העצמות הנרקבות והוא מתבונן: "זה גם טבעו של גופי שלי. הוא יסתיים באותו אופן. אין כל דרך להימנע מכך."

כך המתרגל שומר על מודעות לגוף בתוך הגוף. מודעות לגוף מתוך הגוף או מחוצה לו או שניהם כאחד. הוא ממשיך להתבונן בתהליך ההתהוות בגוף או בתהליך הדעיכה בגוף או בשניהם כאחד. תודעתו מלאה בעובדה: "יש כאן גוף". עד אשר הבנה ומודעות מלאה מתרחשות. הוא ממשיך להתבונן, חופשי, איננו כבול לדאגות היומיום. כך המתרגל מתבונן בגוף בתוך הגוף, הו נזירים.

 

חלק שלישי

נזירים, איך המתרגל מתבונן בתחושות בתוך התחושות?

בכל עת שהמתרגל חש תחושה נעימה, הוא מודע: "אני חווה תחושה נעימה". בכל עת שהוא חש תחושה מכאיבה, הוא מודע: "אני חווה תחושה מכאיבה". בכל עת שהוא חש תחושה שאיננה נעימה ואיננה מכאיבה, הוא מודע: "אני חווה תחושה ניטרלית." כאשר הוא חש תחושה נעימה שמקורה בגוף, הוא מודע: "אני חווה תחושה נעימה שמקורה בגוף". כאשר הוא חש תחושה נעימה שמקורה בתודעה, הוא מודע: "אני חווה תחושה נעימה שמקורה בתודעה". כאשר הוא חש תחושה מכאיבה שמקורה בגוף, הוא מודע: "אני חש תחושה מכאיבה שמקורה בגוף". כאשר הוא חש תחושה מכאיבה שמקורה בתודעה, הוא מודע: "אני חווה תחושה מכאיבה המבוססת על התודעה". כאשר הוא חווה תחושה ניטרלית שמקורה בגוף, הוא מודע: "אני חש תחושה ניטרלית שמקורה בגוף". כאשר הוא חש תחושה ניטרלית שמקורה בתודעה, הוא מודע: "אני חווה תחושה ניטרלית שמקורה בתודעה".

כך המתרגל ממשיך להתבונן בתחושות בתוך התחושות או בתחושות מחוץ לתחושות או בשניהם גם יחד. הוא ממשיך להתבונן בתהליך ההתהוות או הדעיכה של התחושות, או בשניהם גם יחד. הוא מודע לעובדה: "יש כאן תחושה". עד אשר הבנה ומודעת מלאה מתרחשות. הוא ממשיך להתבונן, חופשי, איננו כבול לדאגות העולם. כך המתרגל מתבונן בתחושות בתוך תחושות, הו, נזירים.

 

חלק רביעי

נזירים, איך המתרגל מתבונן בתודעה בתוך התודעה?

כאשר תודעתו משתוקקת, המתרגל מודע: "תודעתי משתוקקת". כאשר תודעתו איננה משתוקקת, הוא מודע: "תודעתי איננה משתוקקת". כאשר תודעתו סולדת, הוא מודע: "תודעתי סולדת". כאשר תודעתו איננה סולדת, הוא מודע: "תודעתי איננה סולדת ". כאשר תודעתו נמצאת במצב של בורות, הוא מודע: "תודעתי נמצאת במצב של בורות" . כאשר תודעתו איננה במצב של בורות, הוא מודע: "תודעתי איננה במצב של בורות". כאשר תודעתו מתוחה, הוא מודע: "תודעתי מתוחה". כאשר תודעתו איננה מתוחה, הוא מודע: "תודעתי איננה מתוחה". כאשר תודעתו מוסחת, הוא מודע: "תודעתי מוסחת". כאשר תודעתו איננה מוסחת, הוא מודע: "תודעתי איננה מוסחת". כאשר תודעתו נרחבת ופתוחה, הוא מודע: "תודעתי נרחבת ופתוחה". כאשר תודעתו צרה, הוא מודע: "תודעתי הפכה צרה". כאשר תודעתו מסוגלת להגיע לרמה גבוהה, הוא מודע: "תודעתי מסוגלת להגיע לרמה גבוהה". כאשר תודעתו איננה מסוגלת להגיע לרמה גבוהה, הוא מודע: "תודעתי איננה מסוגלת להגיע לרמה גבוהה". כאשר תודעתו ממוקדת, הוא מודע: "תודעתי ממוקדת". כאשר דעתו איננה ממוקדת, הוא מודע: "תודעתי איננה ממוקדת". כאשר תודעתו חופשית, הוא מודע: "תודעתי חופשית". כאשר דעתו איננה חופשית, הוא מודע:" תודעתי איננה חופשית".

כך המתרגל ממשיך להתבונן בתודעה בתוך התודעה או בתודעה מחוץ לתודעה, או בשניהם גם יחד. הוא ממשיך להתבונן בתהליך ההתהוות או הדעיכה שבתודעה, או בשניהם גם יחד. הוא מודע לעובדה: "יש כאן תודעה". עד אשר הבנה ומודעת מלאה מתרחשות. הוא ממשיך להתבונן, חופשי, איננו כבול לדאגות העולם. כך המתרגל מתבונן בתודעה בתוך התודעה, הו, נזירים.

 

חלק חמישי

נזירים, איך המתרגל מתבונן במושאי התודעה בתוך מושאי התודעה?

ראשית, הוא מתבונן בחמשת המכשולים. כיצד?

1. כאשר תשוקת החושים נוכחת בו, הוא מודע: "תשוקת החושים נוכחת בי". כאשר תשוקת החושים איננה נוכחת בו, הוא מודע: "תשוקת החושים איננה נוכחת בי". כאשר תשוקת החושים מתחילה להתעורר, הוא מודע לכך. כאשר תשוקה שכבר התעוררה מופחתת, הוא מודע לכך. כאשר תשוקת חושים שנעלמה לא תשוב עוד בעתיד, הוא מודע לכך.

2. כאשר כעס נוכח בו, הוא מודע: "כעס נוכח בי". כאשר כעס איננו נוכח בו, הוא מודע: "כעס איננו נוכח בי". כאשר כעס מתחיל להתעורר, הוא מודע לכך. כאשר כעס קיים דועך, הוא מודע לכך. כאשר כעס שנעלם שוב לא יתעורר, הוא מודע לכך.

3. כאש שעמום ורפיון נוכחים בו, הוא מודע: "שעמום ורפיון נוכחים בי". כאשר שעמום ורפיון אינם נוכחים בו, הוא מודע: "שעמום ורפיון אינם נוכחים בי." כאשר שעמום ורפיון מתהווים, הוא מודע לכך, וכאשר שעמום ורפיון קיימים נעלמים, הוא מודע לכך. כאשר שעמום ורפיון שנעלמו לא יתעוררו שוב בעתיד, הוא מודע לכך.

4. כאשר חרדה וחרטה נוכחות בו, הוא מודע לכך. כאשר חרדה וחרטה אינן נוכחות בו, הוא מודע: "חרדה וחרטה אינן נוכחות בי". כאשר חרדה וחרטה מתהוות בו, הוא מודע לכך. כאשר חרדה וחרטה קיימות דועכות, הוא מודע לכך. כאשר חרדה וחרטה שדעכו שוב לא יתעוררו, הוא מודע לכך.

5. כאשר ספק נוכח בו, הוא מודע: "ספק נוכח בי". כאשר ספק איננו נוכח בו, הוא מודע: "ספק איננו נוכח בי". כאשר ספק מתחיל להתהוות בו, הוא מודע לכך. כאשר ספק קיים דועך, הוא מודע לכך. כאשר ספק שדעך שוב לא יתעורר בעתיד, הוא מודע לכך.

כך המתרגל מתבונן באובייקטים של התודעה בתוך מושאי התודעה, בהקשר של חמשת המכשולים, מבפנים ומבחוץ ומשניהם גם יחד.

הוא ממשיך להתבונן בתהליך של התהוות מושאי התודעה ובתהליך דעיכת מושאי התודעה ושניהם גם יחד. אז הוא מודע לעובדה: "יש כאן מושא של התודעה". עד אשר הבנה ומודעות מלאה מתרחשות. הוא ממשיך להתבונן, איננו כבול לדאגות היומיום. כך המתרגל מתבונן במושאי התודעה בתוך מושאי התודעה בהקשר לחמשת המכשולים.

יתרה מזאת, המתרגל מתבונן במושאי התודעה בהקשר של חמשת מצרפי ההיאחזות. כיצד?

הוא מתבונן כך: "זוהי צורה. כך מתעוררת צורה. כך נעלמת צורה. זוהי תחושה. כך מתעוררת תחושה. כך נעלמת תחושה. זהו מושג. כך נוצר מושג. כך נעלם מושג. זהו מצב תודעה. כך מתעורר מצב תודעה. כך נעלם מצב תודעה. זוהי הכרה. כך נוצרת הכרה. כך נעלמת ההכרה.

כך המתרגל מתבונן במושאי התודעה , בהקשר של חמשת המצרפים, בתוך מושאי התודעה, מבפנים ומבחוץ ומשניהם גם יחד.

הוא ממשיך להתבונן בתהליך של התהוות מושאי התודעה ובתהליך דעיכת מושאי התודעה ובשניהם גם יחד. אז הוא מודע לעובדה: "יש כאן מושא של התודעה". עד אשר הבנה ומודעות מלאה מתרחשות. הוא ממשיך להתבונן, חופשי, איננו כבול לדאגות היומיום. כך המתרגל מתבונן במושאי התודעה בתוך מושאי התודעה בהקשר לחמשת המצרפים.

יתרה מזאת, המתרגל מתבונן במושאי התודעה בהקשר לששת החושים וששת המודעויות. כיצד?

הוא מודע לעיניים ולצורות, והוא מודע לייצוגים הפנימיים, המבוססים על שני אלה. הוא מודע להיווצרות ייצוג מנטלי חדש ולדעיכת ייצוג מנטלי קיים, ולמצב שבו ייצוג שדעך שוב לא ייווצר בעתיד.

המתרגל מודע לאוזניים ולצלילים. הוא מודע לייצוג המנטלי, המבוסס על שני אלה. הוא מודע להיווצרות ייצוג מנטלי חדש ולדעיכת ייצוג מנטלי קיים, ולמצב שבו ייצוג שדעך שוב לא ייווצר בעתיד.

הוא מודע לאף ולריחות. הוא מודע לייצוג המנטלי המבוסס על שני אלה. הוא מודע להיווצרות ייצוג מנטלי חדש ולדעיכת ייצוג מנטלי קיים, ולמצב שבו ייצוג שדעך שוב לא ייווצר בעתיד.

הוא מודע ללשון ולטעם. הוא מודע לייצוג המנטלי המבוסס על שני אלה. הוא מודע להיווצרות ייצוג מנטלי חדש ולדעיכת ייצוג מנטלי קיים, ולמצב שבו ייצוג שדעך שוב לא ייווצר בעתיד.

הוא מודע לגוף ולמגע. הוא מודע לייצוג המנטלי המבוסס על שני אלה. הוא מודע להיווצרות ייצוג מנטלי חדש ולדעיכת ייצוג מנטלי קיים ולמצב שבו ייצוג שדעך שוב לא ייווצר בעתיד.

כך המתרגל מתבונן באובייקטים של התודעה, בהקשר של ששת החושים, בתוך מושאי התודעה, מבפנים ומבחוץ ומשניהם גם יחד.

הוא ממשיך להתבונן בתהליך של התהוות מושאי התודעה ובתהליך דעיכת מושאי התודעה ושניהם גם יחד. אז הוא מודע לעובדה: "יש כאן מושא תודעה". עד אשר הבנה ומודעות מלאה מתרחשות. הוא ממשיך להתבונן, חופשי, איננו כבול לדאגות היומיום. כך המתרגל מתבונן במושאי התודעה בתוך מושאי התודעה בהקשר של ששת החושים.

יתרה מזאת, מודע ומתבונן במושאי התודעה בהקשר לשבעת המרכיבים של ההארה.

כיצד הוא מתבונן בשבעת המרכיבים של ההארה?

1. כאשר מרכיב המודעות נוכחת בו, הוא מודע: "מרכיב המודעות נוכח בי". כאשר מרכיב המודעות איננו נוכח בו, הוא מודע: "מרכיב המודעות איננו נוכח בי". הוא מודע להתעוררות המודעות ולהתפתחותה.

2. כאשר מרכיב החקירה קיים, הוא מודע: "חקירה קיימת". כאשר מרכיב החקירה איננו קיים, הוא מודע: "חקירה איננה קיימת". הוא מודע להתעוררות החקירה ולהתפתחותה.

3. כאשר מרכיב האנרגיה קיים, הוא מודע: "אנרגיה קיימת". כאשר מרכיב אנרגיה איננו קיים, הוא מודע: "אנרגיה איננה קיימת". הוא מודע להתעוררות אנרגיה ולהתפתחותה.

4. כאשר מרכיב החדווה קיים, הוא מודע: "חדווה קיימת". כאשר מרכיב החדווה איננו קיים, הוא מודע: "חדווה איננה קיימת. הוא מודע להתעוררות החדווה ולהתפתחותה.

5. כאשר מרכיב הרוגע קיים, הוא מודע: "רוגע קיים". כאשר מרכיב הרוגע איננו קיים, הוא מודע: "רוגע איננו קיים." הוא מודע להתעוררות הרוגע ולהתפתחותו.

6. כאשר מרכיב הריכוז קיים, הוא מודע: "ריכוז קיים". כאשר מרכיב הריכוז איננו קיים, הוא מודע: "ריכוז איננו קיים." הוא מודע להתעוררות הריכוז ולהתפתחותו.

7. כאשר מרכיב הויתור (letting go) קיים, הוא מודע: "ויתור קיים". כאשר מרכיב הויתור איננו קיים, הוא מודע: "ויתור איננו קיים." הוא מודע להתעוררות הויתור ולהתפתחותו.

כך המתרגל מתבונן במושאי התודעה , בהקשר של שבעת מרכיבי ההארה, בתוך מושאי התודעה, מבפנים ומבחוץ ומשניהם גם יחד.

הוא ממשיך להתבונן בתהליך של התהוות מושאי התודעה ובתהליך דעיכת מושאי התודעה ושניהם גם יחד. אז הוא מודע לעובדה: "יש כאן מושא של התודעה". עד אשר הבנה ומודעות מלאה מתרחשות. הוא ממשיך להתבונן, חופשי, איננו כבול לדאגות היומיום. כך המתרגל מתבונן באובייקטים של התודעה בתוך האובייקטים של התודעה בהקשר של שבעת מרכיבי ההארה.

יתרה מזאת, נזירים, המתרגל מתבונן במושאי התודעה בהקשר של ארבע האמיתות הנאצלות. כיצד?

המתרגל מודע: "זהו סבל". כאשר זה מופיע. הוא מודע: "זוהי הסיבה לסבל" כאשר היא מתעוררת. הוא מודע: "זהו קץ הסבל" כאשר זה מגיע. הוא מודע: "זוהי הדרך המובילה לסיום הסבל". כאשר זו מתעוררת.

כך המתרגל מתבונן במושאי התודעה , בהקשר של ארבע האמיתות הנאצלות, בתוך מושאי התודעה, מבפנים ומבחוץ ומשניהם גם יחד.

הוא ממשיך להתבונן בתהליך של התהוות מושאי התודעה ובתהליך דעיכת מושאי התודעה ושניהם גם יחד. אז הוא מודע לעובדה: "יש כאן מושא של התודעה". עד אשר הבנה ומודעות מלאה מתרחשות. הוא ממשיך להתבונן, חופשי, איננו כבול לדאגות היומיום. כך המתרגל מתבונן במושאי התודעה בתוך המושאים של התודעה בהקשר של ארבע האמיתות הנאצלות.

 

חלק שישי

נזירים, מי שמתרגל את ארבעת יסודות המודעות במשך שבע שנים יכול לצפות לאחד משני פירות. ההבנה הגבוהה ביותר בחיים אלה ממש, או שיהפוך למי שלא ישוב עוד.

הניחו לשבע שנים, נזירים. מי שמתרגל את ארבעת היסודות למודעות במשך שש, חמש ארבע, שלוש שנים, שנתיים או שנה אחת יוכל גם הוא לצפות לאחד משני פירות ההבנה הגבוהה ביותר בחיים אלה ממש או שיהפוך למי שלא ישוב עוד.

הניחו לשנה שלמה, נזירים. מי שמתרגל את ארבעת היסודות למודעות במשך שבעה, ששה, חמישה, ארבעה, שלושה חודשים, חודשיים או חודש אחד או מחצית החודש יוכל גם הוא לצפות לאחד משני פירות ההבנה הגבוהה ביותר בחיים אלה ממש או שיהפוך למי שלא ישוב עוד.

הניחו למחצית החודש, נזירים. מי שמתרגל את ארבעת היסודות למודעות במשך שבוע אחד יוכל גם הוא לצפות לאחד משני פירות ההבנה הגבוהה ביותר בחיים אלה ממש או שיהפוך למי שלא ישוב עוד.

לכן אמרנו כי דרך זו, הדרך של הנחת היסודות למודעות היא הדרך הנפלאה מכולן, הדרך שעוזרת להיטהר, לגבור על עצב וצער, להרוס כאב וחרדה, לשוט אל הגדה השניה הנכונה ולהתעורר.

הנזירים התענגו למשמע דברי הבודהא. הם לקחו את הדברים לתשומת ליבם והחלו לתרגל אותם.

 
 תורגם מאנגלית על ידי מיכל כהן