נושא הגליון: מעורבות חברתית

~ כל מה שנדרש כדי שהרשע יצליח הוא שבני אדם הגונים לא יעשו דבר. ~

 

                                                                      אדמונד בורק

 דבר העורכת - סנדיה בר קמה

בספרו Awakening the Buddha Within, מספר לאמה סוריה דאס שהבודהא היה בעל מודעות חברתית ואקולוגית עמוקה, ושבין השאר הוא עודד את הנזירות והנזירים לשמור על איכות המים באגמים מפני זיהום, ולנטוע עץ חדש מדי חודש, כדי להחזיר אנרגיה וחיוּת לאימא טבע. מה שהיה נכון לבודהא לפני 2,500 שנה, ודאי נכון עבורנו כיום, כמו שנאמר: "להיות בודהא זה להתנהג כמו בודהא"

 (Buddha is as Buddha does).

מעורבות רוחנית-חברתית-פוליטית-אקולוגית, (מה שנקרא: Engaged Buddhism), היא בעיני נושא חשוב תמיד, ובוער במיוחד כיום. בשיח הבודהיסטי בעולם המערבי ובסנגה הישראלית הוא בבחינת נעדר-נוכח. לטעמי, הנעדרוּת שלו זועקת. רבים מהמתרגלים חשים שעצם הישיבה על הכרית וה"תיקון" הפנימי - עושים את שלהם, ושאין צורך בפעילות חברתית/פוליטית מכל סוג שהוא. פעילות "החוצה" נתפסת כבאה על חשבון "התבוננות פנימה", ורווחת גישה דיכוטומית בין שתי הפעילויות, כאילו הן אינן יכולות להתקיים יחד.

בעיני, שני התחומים יכולים וחייבים להיות שלובים זה בזה. פירות התרגול שלנו חייבים לקבל ביטוי לא רק ברגישות גבוהה יותר שמתפתחת כלפי עצמנו וכלפי הקרובים לנו, אלא גם ברגישות גבוהה יותר, באיכפתיות ובמעורבות במה שקורה סביבנו בקהילה הרחבה יותר - קהילת העולם.

התפיסה הבודהיסטית, לפיה כל ההתרחשויות והאירועים מושפעים זה מזה דרך התהוות גומלין - מעודדת אותנו לפעולות כאלה. אלו יכולות להיות פעולות של הבאת ריפוי ליחידים, פעילות של העלאת מודעות אקולוגית, עבודה התנדבותית בהוספיס או בבתי סוהר, הבאת הדהרמה לאוכלוסיות מגוונות, וגם נקיטת עמדה ופעולות לגבי הכיבוש הישראלי המתמשך או הדיכוי והאלימות בעזה.

לעיתים קרובות אני שומעת חברים וחברות בסנגה שאומרים שהם עובדים במקצועות טיפוליים ובכך הם מביאים "פעולה נכונה" ותיקון אל העולם. בעיני, מה שאנחנו עושים במסגרת המקצוע והפרנסה שלנו - על אף שזהו ביטוי יפהפה של הדהרמה בחיינו ובחיי המטופלים שלנו - הוא לא מספיק. דרושה איכפתיות שתתבטא במעורבות חברתית ופוליטית (במילה "פוליטית" אני לא מתכוונת למעורבות מפלגתית או מוסדית, אלא למעורבות במתרחש בין ישראל לפלסטינים, במתרחש בכלכלה הישראלית על הפערים והעוולות שבה, או באפליות של מגזרים שונים בחברה שלנו). כריסטופר, שמאמר שלו מופיע בגיליון זה, מבהיר שהדהרמה לא מציעה השקפה נוחה, רוחנית או גלובלית, אלא מתייחסת לסבל היכן שהוא מופיע, ונותנת לו מענה.

בעיני, החיבור בין העבודה הפנימית לעבודה החיצונית הוא רב חשיבות, ובימים אלה אפילו קריטי. וימאלה ת'אקר מחדדת ומעמיקה לגבי החיבור הזה במאמר החשוב והמצוין שלה, שמופיע בגיליון זה. היא מתארת את שתי הגישות – זו השמה דגש על עבודה חברתית וזו השמה דגש על עבודה פנימית – וטוענת:

 

"רוב האנשים בוחרים באחת משתי הגישות הללו. קבוצות דתיות קוראות לצמיחה פנימית ולמהפכה פנימית, ואילו קבוצות של אקטיביזם חברתי קוראות לשירות חברתי. עלינו להתבגר; להשאיר מאחור את הצדקנות-העצמית של הגישות המקובלות ולהיפתח לחיים שלמים, למהפכה כוללת. זהו אינו הזמן להפוך לחוקר-רוח חסר תודעה חברתית. איננו יכולים עוד להרשות לעצמנו מותרות שכאלה. אין להפריד בין הדברים. חוקרי-הרוח חייבים להתאמץ להיות מודעים חברתית, החיים אינם מפוצלים; אינם מחולקים. לא ניתן לחלקם לרוחני וחומרי, לאישי וקולקטיבי."

 

לדבריה, "חופש פנימי הוא אחריות חברתית" ו"חיינו יהיו מלאים ומבורכים באמת רק כאשר נחוש את סבלו של האחד כסבלו של הכלל".

בהקדמה לתרגום החדש של הספר שהפך לקלאסיקה 'לב האפלה' של ג'וזף קונרד, שעוסק במעשי הגזל של האדם הלבן  באפריקה, אומרים המתרגמים שולמית ויאיר לפיד:

"כדי שתוכל להכאיב לאדם אחר, אומר לנו קונרד, אתה מוכרח לשכנע את עצמך שהוא שונה. אתה מוכרח להאמין שמה שמכאיב לך אינו מכאיב לו. הוא אינו רעב כמוך, אינו אוהב את ילדיו כמוך, אינו חולם כמוך ואינו פוחד כמוך. לא השנאה היא שמשחיתה אותנו, אלא האדישות. אם היא משתלטת עליך הרי שאתה נמצא, באמת, בלב האפלה".

 מעורבות חברתית

אני רוצה לסיים במשפט שעבורי מגלם ומגשר בפשטותו את הפרדוקס-כביכול בין גישת העבודה הפנימית לגישת העבודה החברתית:

Life is perfect as it is, now go and make a difference.

 

סנדיה רקפת

 

דבר העורך - דובי חאג'מי

מה הקשר בין מדיטציה ועשייה חברתית? הרי מדיטציה הינה פעילות שקטה הנעשית בין האדם ובין עצמו, בעוד שעשייה חברתית הינה פעילות ממשית בעולם שבחוץ, מדיטציה הינה התבוננות פאסיבית, קבלה חסרת פניות של מציאות העולם, בעוד שעשייה חברתית הינה פעולה אקטיבית אשר ראשיתה באי-נחת וברצון לשנות את מצב הדברים בעולם. הרי רובנו, כך נדמה לי, הגענו לעולם המדיטציה לא כדי לשנות את העולם, אלא כדי לשנות משהו בעצמנו, לשנות את המציאות הפנימית שלנו, להפחית את הסבל האישי שלנו. ועם זאת, רבים מאיתנו, כשנכנסים מעט יותר לעולם הדהרמה, מגלים כי מדיטציה ועשייה בעולם שבחוץ קשורים זה לזה, בלתי נפרדים, המשכיים, כמו זרע לצמח, לכל אחד מהם מציאות קיום שונה, אך אחד נובע מהשני, אחד יוצר את השני. מתוך התבוננות שקטה, מתוך קבלה חסרת תגובה, מתחילה להתגלות תמונה שונה מהתמונה בה החזקנו. אנו מגלים שהדברים אינם כה נפרדים כפי שנדמה היה לנו, מתחילים לראות את הקשרים הקטנים בין הדברים, את החיבורים בין מציאויות נפרדות לכאורה, סיבה ותוצאה, פנים וחוץ, אני ואחר, אנחנו והם. כשהדברים מתפרקים, כשהחומות הגדולות מתחילות להיסדק, מתחיל להיגלות בפנינו נוף אחר שנמצא והיה שם תמיד מתחת לפני השטח – רקמה עדינה של חוטים המחברים בין כל דבר לכל דבר. וכשהנוף משתנה, כשהתודעה משתנית, נזרע הזרע שיכול להצמיח שינוי בעשייה, לעיתים מבלי משים, ביחסים היומיומיים שבחיינו, לעיתים בכוונה תחילה, ביוזמות ועשייה.

 

בשנים האחרונות אנו רואים עוד ועוד יוזמות של אנשים שהרגישו שלא די להם לשבת על הכרית, שזוהי ראשית הדרך, לא המטרה. זה מתחיל לעיתים בהתנדבות לשרת במטבח, עובר לשיחות, לרצון לשנות, ומגיע לפעמים ליוזמה, לעשייה של ממש, שלעיתים אף מגייסת אנשים נוספים למרחב העשייה.

 

אנו שמחים להביא כאן בגיליון זה של 'התעוררות' מקבץ של התרשמויות, מחשבות, חוויות של אנשים שקמו מהכרית, ומנסים לקחת עימם את פירות התרגול אל תוך עשייה בעולם. נדמה שמעבר זה איננו קל, ושכל פעולה מעוררת התמודדויות רבות שלא נמצאות בעת ישיבה על הכרית. אנו עוברים מישיבה לבד לאינטראקציה בינאישית עם אנשים השונים מאיתנו, כשלעיתים אישיותנו מתנגשות, מניטרליות וחוסר דעה, למרחב של דעות ואי-הסכמה (וסביר להניח כי גם חלק מהמאמרים בגיליון זה יעוררו אי-הסכמה בקרב חלק מהקוראים), מסטטיות שקטה לתנועה שלעיתים סוערת. נדמה שיציאה זו לעולם מפגישה עם אתגרים חדשים, אך משיחות עם אנשים הפעילים בצורה זו נראה כי הם רואים זאת כחלק מהדרך, חלק מהתרגול. כשבעצם יציאתם מהלבדיות של הכרית הם נכנסים למרחב חדש של תרגול שהינו מורכב ומאתגר פי כמה, ועם זאת, הינו פן אחר של אותו תרגול ממש.

 

"להרבות טוב בעולם", כותבת אסתר פלד בספרה המקסים. להרבות טוב בעולם – בעצמנו, בקהילתנו, בעולם.

 

מעורבות חברתית


 

קריאה מהנה,


 

דובי חג'אמי