מאת: רחל וילוז'ני

הדלאי למה הינו מן המורים הרוחניים המובילים אשר פועלים על פי המסורת הקדומה של קשר הטומן בחובו הזדמנות לשינוי מהותי באורח החיים ובתפיסת העצמי של התלמיד. כשאני מתבוננת במורה בעל שאר רוח כזה המעניק השראה למיליוני מאמינים מתעוררת בי השאלה למה סוג כזה של מורה הוא כל כך נדיר בימינו? ומה היא הירושה שלנו ממורשת העבר של היחסים בין מורה לתלמיד או במילים אחרות מה התפקיד שלנו כמורים ליוגה בעולם המודרני?

בכדי לענות על כך עלינו להתבונן במקורות, במסורת הקדומה שבה נלמדה דרך היוגה. במקורות הקדומים של היוגה בהודו הוראת היוגה נעשתה באופן אישי בין מורה - הגורו והתלמיד. התלמיד יצא מביתו, עזב את מחויבויותיו ואת הביטחון של ביתו ויצא לנדודים. הוא פרש מחייו המוכרים והבטוחים המסמלים במסורת את המאיה, את האשליה ונדד אל היער, המסמל את הלא נודע, בכדי למצוא את דרכו הרוחנית, את הראייה האמיתית של טבעה של התודעה.

הגורו היה איש קדוש, נאור, בעל המעמד הגבוה ביותר בחברה. מורים רוחניים רבים, כדוגמת הבודהה קיבלו אף מעמד של אלים במסורות מסוימות ומעמד של פילוסופים במסורות אחרות. כך או כך ההתייחסות במסורות מזרחיות אלו אל המורים הרוחניים שמה אותם בראש הפירמידה החברתית. בשל היותם מנהיגים רוחניים, אורח חייהם והאירועים המשמעותיים בחייהם, כגון חגיגות יום הולדת, בוודאי יום פטירתם אם אינם בין החיים, הם מעין ציוני דרך אשר מאפשרים לתלמידיהם להביע את אמונם.

לגורו היה תפקיד מרכזי בטרנספורמציה פסיכו פיזית של תפיסת המציאות אותה חווה התלמיד. לגורו היה את הכוח ליצור שינוי, לאפשר ראייה אמיתית של טבע המציאות, להניע לפעולה נכונה ומיטיבה וכדומה. המורה פועל בדרך של מגע, מילה, דוגמא אישית, סיפורים, משלים, חידות או דרך הצבת יעדים ומשימות, בהתאם לאופיו של המורה ולסגנון ההוראה שלו בהתאם כמובן לצרכיו של התלמיד.

התלמיד, בכדי לקבל את חסותו של הגורו, נדרש לנאמנות, ויתור והתמסרות, נדרש ללמוד לחיות תחת כללי מוסר קפדניים, להיטהר ולהסתגף ולרוקן את עצמו מדעות קדומות, מהרגלים ומתפיסות קודמות. התלמיד חי בצילו של הגורו, למשך תקופות ארוכות בהם ספג מרוחו ומהשראתו עד שהיה מוכן לשינוי.

טוטאליות כזו המתארת את מערכת היחסים של מורה ותלמיד במסורות הקדומות איננה קיימת עוד היום בעולם המערבי. אם הוראת יוגה נתפסת במסורות אלו כדרך לשינוי במובן העמוק והטוטאלי ביותר, כיום יש זילות רבה של התרגול היוגי והוא נתפס על פי רוב כדרך לחיטוב הגוף ובמקרה הטוב כדרך להירגע.

על אף כי מתרגלים רבים מעידים כי המשיכה שלהם לתרגול מקורה בתחושה פנימית שיש כאן אפשרות לחוויה מסוג אחר, אולי אף אופציה לשינוי ולהתפתחות, מידת הטוטליות וההתמסרות שונה.

מיחס אישי ואינטימי של מורה ומתלמיד רוב השיעורים היום הינם קבוצתיים. המורה נתפס כאיש מקצוע בעל התמחות בתחום הגוף נפש במקרה הטוב ולא כקדוש או כאישיות רוחנית. רוב המורים הם בעלי משפחות אשר מעבר לתפקיד המרכזי של הוראה בחייהם מוטלות עליהם גם החובות הכרוכות בגידול משפחה.

לעומת המסירות של התלמיד ונכונותו לשלם מחיר רגשי משמעותי עבור הזכות ללמוד מהמורה במסורות הקדומות. מסירות אשר היא תנאי הכרחי ללמידה ומהווה חלק חשוב מתהליך ההכשרה. היום הבר פתוח, המחיר הוא כלכלי בלבד, והשוק מוצף באפשרויות. עובדות אלו יוצרות סוג אחר של מחויבות לתהליך הלימוד.

מידת המחויבות של התלמיד לתהליך הלמידה היא על פי רוב, תרגול שבועי של שעה וחצי ובמקרה הטוב תרגול יומי על בסיס קבוע אשר אינו עולה על שעות תרגול מועטות. במקרים רבים התרגול נדחק לשעות הערב בסיום יום עבודה מתיש ומידת הפניות הרגשית והאנרגיה הפיסית היא מוגבלת.

הקצב המהיר והעמוס של החיים במערב משפיע אף הוא על מערכת היחסים בין המורה לתלמיד. קצב אשר מכתיב את שעות התרגול, לא תמיד בקשר עם השעון הביולוגי של הטבע. קצב אשר מעלה את רמת הגירוי החושית ומטפח עודף תנועתיות ואינטנסיביות רגשית ופיסית ומייצר תחושת אי שקט. בכדי לאפשר התבוננות והעמקה פנימה בתהליך הלמידה עומד בפנינו, המורים, קודם כל האתגר להוריד את הקצב, להרגיע, להשקיט את נפשם הגועשת של תלמידינו ולפנות אותה ללמידה.

מאפיין נוסף של חיינו המערביים, שברצוני להצביע עליו או כנגדו, היא התפיסה השטחית של התרגול או במילים אחרות העדפה של הרושם החיצוני, הצורה, על פני תוכן ומשמעות. קוד הלבוש הנכון, טון הדיבור, וצורת ההגשה הם בעלי משמעות אולם רק אם יש מאחוריהם תוכן אמיתי, כנה ישיר ופתוח.

הנטייה להתפלפל או גרוע מכך לומר דברים מעורפלים, אשר ניתנים לפרשנויות שונות, בצירוף של מוסיקה הודית ובגדים לבנים אינה תורמת לשינוי ולהתפתחות. הוראת הצורה החיצונית של התנוחה ולא המתודיקה, המהות והאנרגיה שהיא משדרת, מובילות לחוויה רדודה ושטחית אשר מהווה סכנה אמיתית לאופן שבו תיתפס היוגה בקהל תלמידינו.

בעולם המערבי טמונות, אפוא, מלכודות רבות להתפתחות וצמיחה, המגוון הרב של סגנונות התרגול יוצר סופרמרקט ענק של אפשרויות אשר עשויות ליצור בלבול ותחרות. הסכנה המרכזית שאני רואה בכך היא הצורך של מורים לחזר אחר תלמידים ולא להיפך כפי שנהוג במסורות הקדומות. הפוזיציה הזו של המורה עשויה להיות מכשלה רצינית בקשר שבין המורה לתלמיד.

מורים המעוניינים למצוא חן בכדי לרכוש להם תלמידים, עשויים להתפתות לרכך מסרים, לשנות את אופן ההגשה של חומר ההוראה כך שיערב יותר לחיך ובמקרים רבים אף לפעול מתוך הצורך לרצות, במקום להיות נאמנים לעצמם, לסגנון ההוראה ולתכנים שהם מלמדים.

כמשתמע מכל הנאמר עד כה, מעמדו ותפקידו של המורה בעולם המערבי שונה בשל האופי והקצב השונה של אורח החיים המודרני, מידת המחויבות היא אחרת, ואפילו החוזה שונה בין המורה לתלמיד. אולם למרות השוני המהותי, אני חושבת כי ניתנת לנו כמורים באופן צנוע, ההזדמנות להשתמש בכלים שברשותנו על מנת לאפשר שינוי או להצביע על הפוטנציאל לשינוי המצוי בתרגול היוגי. לזרוע זרעים של אור אשר ינבטו בזמן ובמקום הנכון.

הידע וניסיון החיים שלנו, הכשרות נוספות שרכשנו בדרך, רגעים מכוננים, מקורות השראה, טכניקות ומתודיקה, דוגמא אישית, יכולתנו שלנו להתבונן פנימה, להתחבר למרכז הפנימי בעצמנו וללמד דרכו, העוצמה הרגשית האנרגטית שאנו משדרים, יכולתנו להיות, לראות, לקבל, לסלוח, כל אלו הם הכלים בהם אנו מצוידים ודרכם אנו יכולים להשפיע.

האתגר העומד בפנינו כמורים, המעוניינים ליצור שינוי משמעותי בעולם אשר מעמדנו בו הוא לא ברור, החוזה שלנו מול התלמידים הוא מעורפל ומידת המחויבות שלהם לתהליך אינה חד משמעית, הוא רב. אולם אולי דווקא בנסיבות מורכבות אלו טמון גם כוחנו לשנות ולהשפיע. אין ספק כי הצמא לשינוי והרצון הכן של אנשים להביא משמעות לחייהם, הנובע מאורח חיים זה, פותח עבורנו את הדלת ומאפשר הזדמנות להביא שינוי ומשמעות לחייהם.

התפקיד שלנו כמורים בעולם כאוטי זה, היא להוריד את הקצב, לאפשר השקטה והתבוננות, ללמד לראות את העושר של התנועה המובחנת, העדינה והמודעת על פני התנועה האוטומטית, הגסה והגלובלית.

תפקידנו לשנות את הצרכים, הטעם והקצב של המתרגלים וללמד אותם להקשיב ולראות את טבעם האמיתי. ללמד אותם להיות נאמנים לעצמם, לקולם הפנימי. ללמד אותם לעבוד ולא להתפנק, ללמד אותם להרפות ולשחרר ובו זמנית גם ללמד להחזיק ולשלוט וכל זאת באופן ובמידה המתאימה.

המשימה שלנו היא לעמת אותם מול עצמם, להסכים לפעמים לאכזב אותם בכדי לפתוח עבורם דלת לראייה נכונה. להודות בטעות, לשים גבולות, למקד, לאסוף ולארגן אותם כשהם הולכים לאיבוד ובעיקר לסלוח, להניח את האגו בצד ולפעול מתוך אהבה.

לסיום אני רוצה להדגיש כי אני מאמינה כי על אף מקומו הכמעט אלוהי של הגורו במסורות היוגה הקלאסיות, הרחוק כל כך מהתפיסה שלנו ומהמעמד שלנו כמורים ליוגה בעולם המודרני. על אף המורכבות במעמדנו כמורים רוחניים היום, גם לנו כאנשים מהשורה אשר מעמידים עצמנו כמורים, יש מאגרי ידע וחוכמה אותם אנו יכולים להעניק הלאה וכי אם נעשה זאת מתוך חיבור פנימה באופן כן, ישיר וחומל נוכל לאפשר שינוי.

אל תהססו ללמד את אשר אתם יודעים, למדו רק את מה שאתם יודעים, למדו מהאיכות של הלב, למדו בכנות, בבהירות ובחמלה. אמן.

 

תגובות ניתן לשלוח לרחל וילוז'ני במייל vrachelyoga@gmail.com