חויה שירות כמנהל קורס / משגב

פעם ראשונה שהתנדבתי בריטריט. במשך שבוע שימשתי כמנהל קורס.
החלטתי לעשות את זה מתוך רצון ללמוד יותר, תמיד כשהייתי הולך לשבת ריטריט הייתי מגיע לתובנות רבות ורואה דברים מזוויות חדשות ומבין את העולם בדרכים נוספות. אבל מה שתמיד קרה זה שהגעתי הביתה ותוך יום או יומיים הייתי מתחבר לכל הדברים הישנים נושנים והייתה תמיד תחושה שהכול פשוט עף עם הרוח - למרות שכמובן שדברים נשארים טבועים בפנים - הרגשתי שיש צורך להעמיק את זה ולתת לזה קרקע טובה יותר בחיים שלי.

וזה מה שהוביל אותי לריטריט שירות. חשבתי לעצמי כמה זה דומה לחיי היומיום. בעצם הולכים לשבוע כדי לעבוד. ועם זאת הכול בחווית דארמה מלאה: זה בעין דור מקום שפני עצמו מעלה לי תחושות של דארמה, עם המורים וכל היוגים ושעות של מדיטציה כל יום. זה בעצם מודל מוקטן של חיים - או כמו שהייתי רוצה שהחיים יהיו. עבודה אשר אשר שזורה בה רוח הדארמה והנתינה. דווקא זו הייתה המחשבה הראשונה שהובילה אותי לזה.

הייתה לי הנחה שהעמקה רוחנית רבה לא תהיה במצב הזה. אמרתי לפני הריטריט ואפילו בימיו הראשונים שאין איך להגיע עמוק במיוחד במצב הזה. הרי אני לא עושה 8 שעות מדיטציה ביום ולא שומר על שתיקה ככה שאני אוכל להכנס יותר פנימה.
כמה שהתבדתי.

חווית הריטריט שירות הייתה עוצמתית ממה שיכולתי לדמיין. דבר ראשון לראות את היוגים עוברים את החוויות העמוקות שלהם, לשמוע אותם בשיחות הקבוצתיות והשאלות שהם שואלים, לראות אותם עוברים את מה שהם עוברים. לראות את הבקשות שלהם ולעזור כמה שאפשר והכול מתוך הבנה שאני (ועוד צוות מדהים של אנשים) יוצר את החלל שמאפשר להם להעמיק, שמאפשר להם להבין, שמאפשר להם לצמוח כבני אדם ולכמה ימים לדאוג לצמיחתם ולא לאוכל שלהם או לקור של המזגן. זו ברכה מדהימה לתת וכיאה לדהרמה, זו גם הברכה שאתה מקבל כשאתה עושה את זה.

דבר שני, חווית הצוות הייתה מדהימה וכיפית, כשכולם באים באוירה טובה וחיובית ומתוך רצון לתרום ולתת מעצמם נוצרת חוויה יחודית ביותר. צחקנו המון ונהנו המון (לא מול היוגים), הכרתי אנשים מדהימים שאני אקח איתי לתמיד. והיה לי כיף ומהנה למרות שהיה צריך לעבוד - זה לא הרגיש כמו עבודה במצב הזה. היות המורים חלק מהצוות תרמה המון לצמיחה ולהתפתחות שלי. לשמוע אותם המון פעמים ביום (כי אנו כצוות חופשיים להיות בכל הקבוצות שמתקיימות, יושבים שיחות דהרמה, נכנסים למדיטציה מונחית, עושים איתם שיחות אישיות ואז עוד יושבים איתם בשיחת הצוות בערב) וככה לומדים המון, אין גבול לכמה אפשר ללמוד במצב הזה. ולי זו היה מהנה ביותר. למדתי יותר ממה שספרים או הרצאות מוקלטות יכולות לתת.

והכול ביחד יצר את ההתבדות שלי. לקראת סוף הריטריט גם לא איחרה לבוא ההבנה, ההפנמה, ההעמקה והצמיחה שהייתי בטוח שלא תוכל לקרות ללא שתיקה וישיבה ממושכת. החוויה הייתה עוצמתית וייחודית. והאיחוד בין עבודה למדיטציה עשה את שלו ונתן לי כלים רבים להתמודדות טובה יותר עם חיי היומיום. עם הסתכלות נכונה על העולם, הבנה נכונה של דברים וגם את היכולת לחבר בין מדיטציה לבין עיסוקים יומיומיים. כי שם בריטריט זה היה לשבוע מאוחד לחלוטין.

אני ממליץ לכל מה שהולך בדרך לעבור את החוויה הזו לפחות פעם אחת. כי יש הרבה מה לקחת ממנה(:

משגב.

 

 

"ריטריט שירות" - דארמה הלכה למעשה/גבי קרילקר

קבוצת ישיבה שבועית,שבתות תרגול בבית הסאנגה,קורס דארמה בחיי היומיום,ריטריטים בעין דור,תרגול מדיטציה על בסיס יומי.קבוצת ישיבה ודיון דארמה בביתי,ספרים של מורים בתובנה,הרצאות מוקלטות של המורים באתר.
כל אלה היו לי ללימוד,למקור השראה,להתבוננות ולתרגול בדרך,במשך כשנתיים מאז התחלתי כתלמיד ומתרגל בעקבות קורס מבוא בתובנה. תובנה הנה בשבילי משפחה,בית.
בדרך הזו כתלמיד,הגעתי לתובנות,הבנות,שינויים בחשיבה,למקום יותר שקט פנימה,ממקום של התבוננות בדברים,בשיקול דעת.

 

לאחר שנתיים של לימוד ותרגול בדרך,הרגשתי שמשהו בכ"ז חסר כאן,משהו לא שלם.
עלו בי הרהורים ושאלות: איך אני לוקח את הדברים שכ"כ לומד,שומע ומתרגל בשנתיים האלה,
להלכה למעשה בחיים שלי,בחיי היומיום:בתקשורת עם אנשים מסביבי והאנשים בכלל?,
ממקום של תשומת לב במקום העבודה?,ועוד שאלות שעלו בי: איך אני מיישם את הדארמה הנלמדת הזו בחיים?האים זה אפשרי?,או שאולי הכול מתחיל ומסתיים על כרית הישיבה?...

 

התחלתי לבדוק את הדברים,שאלתי ודיברתי עם מורים ותלמידים וותיקים בדרך,ניגשתי לספרים ולאתר,הרהרתי בשאלות לעצמי,הכול כדי לנסות לחקור ולהבין: מה הדבר הזה שחסר לי להביא את הלימוד הפורמאלי ולבוא מהמקום החדש הזה הפנימי שנוצר,הלכה למעשה בחיים האמיתיים?,
כדרך חיים בהתנהלות ביומיום: בעבודה,ביחסי אנוש,בזוגיות,בעשייה,בדיבור.
היה חסר לי החלק המעשי של הדברים.

 

מכולם שמעתי על כך שקיימת בתובנה גם האפשרות לתרגול המעשי של הדברים,מעבר ללימוד הפורמאלי,וכמה שזה מספק,וכמה שזה מהנה וכמה שזה חלק מהתרגול וכהשלמה ללימוד הפורמאלי:האפשרות לשרת,בשלל פעילויות ותפקידים בתובנה.
שמעתי גם המלצה להתחיל בשירות בצוות מטבח בריטריט.
חשבתי לעצמי:מה לי ולמטבח?,הרי בישולים אינו התחום שלי..,איך אסתדר במטבח?,מה יהיה תפקידי שם,בתוך הצוות?...והחלטתי שבכ"ז,אם כולם ממליצים אז אנסה ואראה,ואין כמו חוויה אישית.עזרתי אומץ ונרשמתי לשירות בצוות מטבח בריטריט.

 

כשהגעתי למטבח בעין דור,התכנסנו כל חברי צוות המטבח לשיחת פתיחה בה הצגנו עצמינו,דיברנו על השירות במטבח והצפיות של כל אחד מהשירות..להפתעתי,החששות והלבטים פגו בו ברגע, כשראיתי שחברי הצוות באים,בדיוק כמוני,לתרגל שירות,בשפה משותפת,תוך הכלה והתבוננות.
במהלך הריטריט במטבח,שכאמור בישולים זה לא אני,מצאתי את מקומי וחלקי בצוות,בחיתוך ירקות,בניקיון וסדר ודברים נוספים מעבר,והכול תוך מתן דגש למקום של תשומת לב והתבוננות, ברוח הדארמה,וכמובן,בתזמון ושילוב,שהתאפשר לכול אחד מהצוות השתתפות בשיחות הדארמה בכיתה,בתרגול מדיטציה,בקבוצות השיחה ובשיחות אשיות עם המורים במהלך הריטריט.
בסיומו של כל יום פעילות בערב התקיים כינוס של צוות המטבח,המנהלים והמורים במגורי הצוות.
שם ניתנת ההזדמנות לדבר,לשתף חוויות מהיום שעבר,שאלות ודברים שעלו במהלך היום ובכלל...

 

הבנתי מהחוויה האישית הזו ששירות במטבח בריטריט מהווה נידבך נוסף לידע הנלמד ולתרגול על כרית הישיבה.הבנתי שהשירות במטבח הינו "ריטריט שירות" הלכה למעשה,תרגול הדארמה במסגרת הסאנגה,הקהילה,והכול בליווי ותמיכה של המורים וחברי הצוות המופלא במטבח באופן הדדי.

 

כאן נפתרו לי כל התהיות והשגתי את מה שחיפשתי:האפשרות ללמוד ולשלב את הדארמה בדרך חיים. השירות במטבח עבורי הינו מתנה ואפשרות תרגול הדארמה הלכה למעשה,
ומהמקום הזה של התרגול בסאנגה,לגשת בצורה עדינה ורכה אל החיים בדרך הדארמה.
נתראה בדרך.


גבי קרילקאר


 

 

על חווית השירות במטבח

צוות מטבח. יש לנו מטרה: לדאוג להזנת משתתפי הריטריט.יש לנו הוראות: תפריט מסודר. יש מצרכים, יש לוח זמנים. לקח לי זמן להתחיל לראות איך כל זה יכול להיות תרגול, איך התנאים האלה, של היות חלק מצוות בעשייה, קשורים למה שאנחנו עושים בישיבה על הכרית.

הצוות חולק עבודה ומטלות, שתיקה ודיבור. אנחנו סנגהה אינטימית מאד ליומיים וחצי. שירות הוא הזדמנות לראות מה קורה בתוכי כשאני פוגשת אנשים אחרים, מה קורה כשנדמה שיש לי "תפקיד" "אחריות", ש"אני" "הצלחתי" או "נכשלתי".
הפעם, אני מגיעה למטבח עם כוונה לשים במרכז התרגול שלי את הדיבור הנכון. הזדמנות נפלאה לבחון מתי מבורכת היא שיחת החולין תוך כדי העבודה, שמאפשרת היכרות וקרבה, ומתי היא פחות רצויה לי. והנה, מרגישה שאמרתי משהו רק כדי למצוא חן, או להצחיק, או מתוך מבוכה.

נושמת ומרפה. הזדמנות לשאולמתי יש לי צורך בשקט, בהפסקה, ואיזה תנאים יאפשרו לי את החופש להרגיש ולממש את הצרכים הללו? וכמנהלת המטבח, איך אני יכולה לתמוך בתשומת הלב של חבריי לצוות לשאלות אלו ואחרות?
מחשבות, תחושות ורגשות עולים כשפתאום מתגלה סיר שנשכח על האש ואורז שנחרך.אני שומעת בתוכי את הקול הביקורתי, האם יש בי ברגע הזה מספיק חוכמה כדי שלא לתת לאכזבה, לרצון ש"הכל יתנהל כמו שצריך" (ובואי נפרק את המשפט הזה: הכל– יתנהל- כמו שצריך -) לנהל את התגובה שלי?

מחשבות, תחושות ורגשות עולים בכולנו כשהיוגים נכנסים לחדר האוכל ופתאום מגיע ספק האם הכמות שהכנו מספיקה (האם זה חלום הבלהות של כל מנהלי המטבחים– שייגמר האוכל ויישארו רעבים?)
מחשבות, תחושות ורגשות עולים כשמצטרפים לקבוצת דיון וה"יוגים" - זה שהיה הבוקר בתורנות חיתוך וזו שאחראית על פינת התה, ועוד מישהי בכלל לא ראיתי עד עכשיו - מדברים וקולם נשמע, מיוחד וייחודי, וה"ריטריט" מתפרק להיות מה שהוא – אוסף של אנשים, קולות, צרכים, נסיבות ותנאים.

בתוך העבודה במטבח, ובמיוחד באינטנסיביות של סופ"ש, לא תמיד ניתן לחוש בזמן אמת את התהליך שמתרחש. וזה מפתיע אותי כל פעם מחדש, כשבחזרה הביתה ובימים שאחריה אני יודעת בבירור שהלב שלי פתוח קצת יותר מאיך שהיה כשהגעתי לעין דור כמה ימים קודם, שהסנגהה של הצוות והמורים עוד איתי, וחוכמת הדהרמה בתוכי.

 

תמי ברקאי


 

 

חווית משירות שלי בריטריט תובנה:

לאחר שהשתתפתי כמתרגל במספר ריטריטים בעין דור,החלטתי שהפעם אני מתנדב בצוות שירות מטבח.

זו היתה בשבילי חווית ריטריט מעניינת ומיוחדת במינה,מעבר לתרגול הרגיל:

חווית התבוננות תוך עשייה ופעולה וכל זאת כאחד מצוות שירות.

הדבר המעניין שקרה לי,שזה אפשר לי לחוות וויפאסנה בשירות בסנגא ולקחת את זה איתי לחיים ביומיום.

אצלי זה האציל נידבך ורובד נוסף בחיי היומיום: חוויית המודעות בעשייה וכו'.

אומנם הבישול איננו הצד החזק אצלי,אבל בהחלט היה לי מקום:

בעזרה,בחיתוך,בסדר וארגון המטבח וחדר האוכל.

חברי הצוות היו מקסימים ואפשרנו האחד לשני פעולה,תוך שקט מרבי והיה גם הזמן הראוי לשבת באולם המדיטציה,להיות כל אחד עם עצמו...

מענית כמנהלת הצוות,אפשרה חופש ביטוי ופעילות,עם קשב וסבלנות,תוך שימת לב לפרטים הקטנים,וגם לכל אחד מחברי צוות המטבח.

אין לי ספק שזהו ניסיון מרתק להמשכיות בתרגול שירות גם בפעמים הבאות,גם בסופשי"ם וגם בריטריטים ארוכים יותר.

היתה לי זו הזכות לחוות ריטריט שירות,כי לתת זו מתנה.

 

גבי קרילקאר


 

היי אלהיה
תודה על המייל ועל הצלצול, הודות לכולכם (בין אם אלה החברים הטלפוניים :) או החברים למטבח:), אני לרגע לא הרגשתי לבד בהתנדבות בניהול המטבח שזו הייתה גם ההתנדבות הראשונה שלי (למדתי שם מכולם והרבה מאוד מעדי). ועוד דבר, לפני חצי שנה היה הריטריט הראשון שלי, לא ידעתי למה לצפות.

מספר ימים לפני תחילת הריטריט קבלתי מייל שאמר שאין מספיק מתנדבים לפתיחת הריטריט ודרושים לא מתרגלים חדשים. לא היה מה לעשות רק לקוות. והתפילות נענו ע"י מלאכונים. ובסוף הריטריט לא היו לי מילים לתאר עד כמה מלאת הודיה הייתי. ועכשיו יצא לי להיות בצד הנותן והמודה, ונוצר מעגל מדהים והלוואי והוא יתרחב לכל העולם.
יצא לי קיצ'י אבל זה מהלב
תודה
דנה


 

 

נשמח לקבל מכם חוויות נוספות מהתרגול. אנא שלחו ל  This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it