Daylog with Assaf Sati El-Bar
בין אנטה למודיטה והכרה בטוב
"ללמוד את דרך הבודהה פירושו ללמוד את עצמי.
ללמוד את עצמי פירושו לשכוח את עצמי.
לשכוח את עצמי פירושו להיות מוגשם על-ידי התופעות כולן.
להיות מוגשם על-ידי התופעות כולן פירושו להשיר גופנפש של עצמי וגם גופנפש של האחרים"
דוגן זנג'י
מתוך הגנג'ו קואן. בתוך: רז, 2006, עמ' 92.
אחד התפיסות המרכזיות בדרך הבודהיסטית הנה התפיסה של אנטה – היעדר עצמי נפרד וקבוע. הבודהה אינו טוען כי העצמי לא קיים, אלא שניתן להתייחס לקיום שלו באופן שונה לחלוטין מהאינטואיציה שלנו ומהאופנים בהם אנו רגילים להתייחס לעצמי.
תפיסת העצמי כקבוע ולא משתנה; תפיסת העצמי כנפרד ובלתי תלוי הנה מקור לסבל גדול, לאותה חריקה (דוקהה), אותה מייחס הבודהה לקיום האנושי.
ראייה של הארעיות ושל היעדר הנפרדות עשויים להיות פתח לשמחה גדולה שתחילתה בהכרה בטוב. אנחנו מסרבים להיאחז בעתיד לא ודאי או בעבר שחלף ומתמסרים לרגע ההווה ולכל מה שטוב בו. הראייה הזו היא הבסיס לתרגול 'הכרה בטוב' לעצמנו ולאחרים שעשוי להיות בסיס לפיתוח שמחה.
יום התרגול יכלול בתוכו מדיטציות שקטות, מדיטציות של נתינת הדעת, (יוניסו מנהסיקהרה, הרהור נבון), מדיטציות של האיכויות ללא גבול ותרגילים בין אישיים.
היום יתנהל בשתיקה והוא מיועד למתרגלים/ות בעלי ניסיון.
