אחת השאלות השכיחות ששואלים אותי חולים או קרוביהם שאני פוגש בהוספיס היא מה הביא אותי להתנדב דווקא במקום זה? לא פעם מפתיע אותי מחדש שלמרות שאני מגיע לשם כבר למעלה משש שנים עדיין אין לי תשובה ברורה או תשובה אחת לשאלה זו, ותמיד אני מוצא את עצמי חושב ועונה משהו שונה.

על אקטיבזם רוחני, מאת אביב טטרסקי ושירי בר

המלחמה בעזה גרמה לכמה מאיתנו – פעילי שלום שמשתייכים לסנגהה בתובנה – לחדש את הניסיון להביא את הפרספקטיבה הרוחנית אל האקטיביזם. מדובר בניסיון מרתק שכלל אינו מובן מאליו באווירה הציבורית בארץ. מלבד גודל השעה והצורך החיוני לחולל שינוי בארץ אנחנו רואים את הקבוצה שלנו גם כאפשרות מיוחדת להעמיק ולהרחיב את מרחב התרגול ולראות כיצד התובנות האישיות ביותר שלנו יכולות להיות מתורגמות לשדה העשיה ולהנחות אותנו בעת מגע עם מעגלים הולכים ומתרחבים של האנשים שמסביבנו. המלאכה מרובה ואנחנו נשמח לכל מי שירצה להצטרף אלינו.  

את המאמר שלהלן, שמהווה הן תעודת זהות והן הזמנה להצטרף אלינו, חיברנו ממספר טקסטים שכתבנו בחודשים האחרונים.

Sharing not giving

Reflections on dharma and service

Service and generosity are pointed to as an integral part of the spiritual path in different traditions. Some even say they can be the whole spiritual path. But what does that actually mean in our own lives?

For myself, I feel the initial pull to serve came from my love of dharma. I wanted to be involved in dharma practice as much as possible, and I wanted to offer its benefits to others. I also wanted to belong, to be a part of a sangha. So the initial pull was actually made up of different ingredients, some seemingly more ‘spiritual’ than others.

פתולוגיה לאומית של דור פצוע

ראיון עם ד"ר סטיבן פולדר ביום ה-12 למלחמה בלבנון

מראיינת: רקפת סנדיה בר-קמה

בימים אלה, שנדמה לי שהעולם מסתחרר סביבי בטירוף רגשות של פחד ואלימות, ואני נעה בין רצון להשפיע ולשנות לבין ייאוש וויתור, חשתי צורך למצוא מקלט רוחני. חשתי רצון למצוא מזור והשראה ממקורות רוחניים גבוהים. חשתי צורך להקשיב לקול אחר, קול שאינו מדקלם את משפטי ה"אין ברירה" כהולך מתוך שינה, קול שבשבילי הוא קולה של השפיות, של החוכמה, של התמונה הגדולה. קול שמהדהד את הקולות שבתוך ליבי.

The Active Commitment to the Values of Reconciliation

or Betrayal of those Values

I had a one to one meeting in February 2009 with an Israeli citizen in Sarnath, India, where the Buddha gave his first teachings on the profound significance of the middle way.  The Israeli, a delightful and steady person, told me that he had spent several years living in the KuluValleyin the foothills of the Himalayas. He took care of an apple orchard as well as sustaining a meditative and mindful way of life. He told me he was currently engaged in some reflection on whether to abandon his quiet abode in the Garden of Eden, as he referred to his location in the valley, and go back toIsrael, perhaps to live inEast Jerusalem to find ways to give support to reconciliation between Israelis and Palestinians, Jews and Muslims.

את הדברים הבאים כתבתי עם תחילת המלחמה. היום, אחרי שבועות של לחימה, מוות והרס - הם נקראים אחרת...

אני רוצה לכתוב על האופן שבו נשזרו אירועי התרגול והאימון שלי – חיי המותרות שלי - במלחמות פה.

מאת וימאלה תאקר, מורה רוחנית ופעילה חברתית

(המאמר קוצר ונערך ע"י סנדיה רקפת. את המאמר המלא אפשר למצוא בספר 'בוקר טוב עולם', בעריכת שי טובלי, בהוצאת ידיעות אחרונות)

בתקופה זו - כאשר הישרדות המין האנושי כולו עומדת בסימן שאלה –  המשך הסטאטוס-קוו כמוהו כשיתוף פעולה עם אי-שפיות, כתרומה לתוהו ובוהו. עכשיו, כאשר רוחם של האנשים טובעת בחשכה, חיוני להתעורר ולהתייצב למהפכה.

אנו נמצאים במשבר מסובך, מזעזע, רחב וכולל. משבר שאליו הובלנו בגלל פיקחותו של המוח האנושי. הפתרונות המוכרים לנו, הנובעים בדיוק מאותה פיקחות, ממשיכים להכזיב ולהיות בלתי-מספקים במידה מעוררת רחמים. האם יש לנו די כוח חיים ותבונה כדי ללכת מעבר להשקפותינו הצרות, החד-ממדיות, אודות החיים האנושיים ולפתוח את עצמנו לשלמות חובקת-כל? צו השעה הוא לנוע מעבר לראייה החלקית, להתעורר למהפכה מוחלטת.

אקספרס של חצות - "כל רגע יכול להיות בית סוהר או בית-המקדש"

אני עומדת בחדר הכניסה של הכלא, דלת פלדה אפורה אחת כבר נטרקה מאחורי, דלת פלדה אפורה נוספת, נעולה עדיין, לפני. שורה ארוכה של דלתות פלדה אפורות עוד מחכות לי במסלול הכניסה. האסיר הגבוה שעומד על ידי בפנים קשוחות שולח יד לעבר חנות המכנסיים שלו, פותח לאט את האבזם ומתחיל לשלוף את החגורה מהמכנסיים, בתנועה שגורה ומיומנת כמו בסרטים על פנימיות אנגליות. האסיר שמאחוריו חולץ נעליים. האוויר בחדרון-הכּניסה סמיך וכבד מעשן סיגריות והריח מחלחל לי לשיער ולבגדים. מעלינו מתנוסס השלט: אסור לעשן. אנחנו מחכים שהסוהר הבודק יכניס אותנו.